מחקר זה נועד לקבוע את ההשפעה של תכנון טיפול מראש (ACP) על הסבירות להתרחשות של אשפוז מיותר בסוף החיים (EOL). המחקר בוצע בקרב מדגם של חולים שהופנו להוספיס עם סרטן, במטרה להציג שיקולים והמלצות לפעולה עבור קלינאים.
עוד בעניין דומה
מחקר רטרוספקטיבי זה בוצע תוך שימוש בנתוני רשומות בריאות אלקטרוניות שהעריכו את הסבירות לאשפוזים בשלושים הימים האחרונים לחייהם של 1,185 חולים עם אבחנה ראשונית של סרטן, שהופנו להוספיס בין 1 בינואר 2014 ל-31 בדצמבר 2015 במרכז רפואי אקדמי גדול.
החוקרים מהמחלקה לרפואה פנימית כללית, המרכז הרפואי וקסנר באוניברסיטת אוהיו, ארה"ב חשפו כי קיומה של הוראה מאומתת לא לבצע פעולות החייאה (DNR) בשלושים הימים האחרונים לחיים הייתה במיתאם להפחתת הסיכויים לאשפוז בהשוואה לאלה ללא DNRי(OR = 0.30; P <.001). כמו כן החוקרים גילו כי קיומו של תכנון טיפול מראש (ACP) ברשימת הבעיות בתיק האשפוז לפני תקופת שלושים הימים האחרונים לחיים הייתה קשורה במיתאם להפחתת סיכויי הכניסה לאשפוז (מיותר) בהשוואה למטופלים ללא ACPי(OR = 0.71, P = .042). הסיכוי לאשפוז מיותר בסוף החיים ירד עוד יותר אם נעשה תכנון ACPי6 חודשים לפני המוות (OR = 0.35, P <.001).
מחקר זה מראה כי תיעוד ייעודי של ACP קשור בפחות אשפוזים בשלושים הימים האחרונים לחייהם של חולים עם סרטן מתקדם שהופנו להוספיס. שיפור תהליכי ACP לפני הפניית הוספיס מחייב הבטחה להפחתת אשפוזים מיותר בסוף החיים.
מקור:
תגובות אחרונות