מטרת המחקר הייתה להעריך האם המוגלובין מסוכרר (HbA1C) ברמה שמתחת ל-6.5% קשורה בסיכון נמוך יותר למחלות של הרשתית והכליה בילדים ומבוגרים עם סוכרת מסוג 1, בהשוואה לרמות המוגלובין מסוכרר גבוהות יותר.
עוד בעניין דומה
המחקר היה מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה מתוך מאגר המידע השוודי של חולי סוכרת. המידע נאסף החל מה-1 בינואר, 1998 ועד ה-31 בדצמבר, 2017. במחקר השתתפו 10,398 ילדים ומבוגרים עם סוכרת מסוג 1 שהיו במעקב החל מזמן האבחון או בסמוך לו ועד לסוף 2017.
התוצא העיקרי במחקר היה הסיכון היחסי למחלה של הרשתית והכליה לרמות שונות של המוגלובין מסוכרר.
הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר היה 14.7 שנים (43.4% מהמשתתפות היו נשים). משך המחלה הממוצע היה 1.3 שנים ורמות ההמוגלובין המסוכרר היו 8.0%. לאחר תקנון לגיל, מין, משך מחלה, לחץ דם, רמות שומנים בדם, BMI ועישון, הסיכון היחסי לפתח מחלה ברשתית אצל מטופלים עם המוגלובין מסוכרר נמוך מ-6.5% בהשואה להמוגלובין מסוכרר שבין 6.5-6.9% היה 0.77 (רווח בר-סמך 95%: 0.56-1.05, p=0.10). הסיכון לרטינופתיה סכרתית קדם-מתפשטת (pre-proliferative) היה 3.29 (0.99-10.96, p=0.05), למחלה מתפשטת הסיכון עמד על 2.48 (0.71-8.62, p=0.15), למיקרואלבומינוריה הסיכון עמד על 0.98 (0.60-1.61, p=0.95) ו-2.47 למקרואלבומינוריה (0.69-8.87, p=0.17). כשהשוו בין רמות המוגלובין מסוכרר של 6.5-6.9% בהשוואה לרמות של 7.0-7.4% מצאו קשר בין רמות מוגברות לבין עלייה בסיכון לכל מחלות הרשתית (1.31, רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.64, p=0.02) ומיקרואלבומינוריה (1.55, 1.03-2.32, p=0.03). כאשר רמות ההמוגלובין המוכרר היו מעל 8.6%, הסיכון למחלה מתפשטת של הרשתית עמד על 5.98 (2.1-17.06, p<0.001) והסיכון לפתח מקרואלבומינוריה עמד על 3.43 (1.14-10.26, p=0.03). הסיכון להיפוגליקמיה חמורה היה מוגבה בנבדקים עם רמות המוגלובין מסוכרר שנמוכות מ-6.5% בהשוואה למטופלים עם רמות שבין 6.5-6.9% (סיכון יחסי 1.34, רווח בר-סמך 95%: 1.09-1.64, p=0.005).
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות