בעידן המודרני, קיומן של תרופות אנטי ויראליות חדשות עם יעילות גבוהה הופך את האפשרות להכחיד את וירוס ההפטיטיס C למציאותית. על מנת להשיג מטרה זו, יש צורך בזיהוי מקרים של HCV שטרם אובחנו. יש להביא בחשבון גם את עלות הבדיקה כאשר מנסים לקבוע את יחס העלות-תועלת הכולל של הטיפול.
עוד בעניין דומה
החוקרים ניסו לתאר את יחס העלות-תועלת בשירות בדיקות לאוכלוסיה בסיכון להפטיטיס C, בבתי מרקחת קהילתיים באי וייט שבממלכה המאוחדת. הם ביצעו בדיקות של דם יבש בכל מי שיש לו גורם סיכון ידוע להפטיטיס C, ב-20 בתי מרקחת קהילתיים, כאשר התוצאים והעלויות הוכנסו למודל מרקוב (Markov). העלות והתועלת הבריאותית שחושבו על סמך המודל, שימשו להגדרת יחס העלות-תועלת התוספתי (incremental cost‐effectiveness ratio - ICER).
החוקרים ביצעו 186 בדיקות בתקופה של 24 חודשים. 13 נבדקים נמצאו חיוביים לרנ"א ויראלי ו-6 מתוכם (46%) קיבלו טיפול במהלך תקופת המעקב, כאשר כולם השיגו תגובה וירולוגית ממושכת בתום 3 חודשים.
העלות הכוללת של הבדיקות והטיפול הייה 242,183 פאונד, כאשר ה-ICER של השירות היה 3,689 פאונד, לכל שנת חיים המותאמת לאיכות חיים, שנוספה לנבדק. יש לציין כי במידה ובדיקת הסקר בוצעה רק לנבדקים עם היסטוריה של הזרקת סמים, ה-ICER היה 4,865 פאונד לכל שנת חיים המותאמת לאיכות חיים, שנוספה לנבדק.
החוקרים הגיעו למסקנה כי השירות הינו יעיל בזיהוי אנשים עם הפטיטיס C, ועל אף העלות הנוספת הכרוכה בבדיקות הממוקדות, יחס העלות-תועלת היה נמוך מהסף המקובל. תחת תנאים אלה, החוקרים סבורים כי הגבלת בדיקת הסקר רק לנבדקים עם עבר של שימוש בסמים בהזרקה אינה משפרת את יחס העלות-תועלת.
מקור:
Buchanan, R. et al. (2019). https://doi.org/10.1111/jvh.13207
תגובות אחרונות