מרבית החולים בסרטן הערמונית גרורתי העמיד לסירוס (mCRPC) שורדים פחות משלוש שנים והמחלה אינה מחלה בת ריפוי מלא. יחד עם זאת, בעשור האחרון אושרו מספר טיפולים המאריכים את ההישרדות. מחקר מעודכן סקר את תוצאות הטיפולים השונים תוך פרסום נתונים דמוגרפיים רחבים שיצאו גם במאגר הפתוח לציבור הרופאים והחוקרים.
עוד בעניין דומה
החוקרים כללו 3,637 אזרחים ותיקים שאובחנו כחולי סרטן הערמונית בין ינואר 2006 לאוגוסט 2015 עם ממצאים המעידים על גרורות עד לתאריך דצמבר 2016.
החוקרים תיארו במאמר את טיפולי ה-mCRPC הנפוצים ביותר בשתי תקופות: תקופה 1 (2006-2010) או 2 (2011- 2016). לאחר מכן פורטה הדמוגרפיה של המטופלים, מאפייני המחלות ודפוסי טיפול נבדקו באמצעות נתונים סטטיסטיים תיאוריים.
הגיל החציוני באבחון ראשוני של סרטן הערמונית היה 68 שנים. בערך 67% מהמטופלים היו לבנים שאינם היספניים, 29% היו שחורים ו-4% היו אחרים / לא ידועים.
ציון גליסון גבוה (8-10) נמצא בקרב 748 (67%) מהמטופלים בתקופה 1 ו-1,578 (63%) מהמטופלים בתקופה 2.
רמת PSA באבחון ראשוני של סרטן הערמונית היתה גבוהה יותר בקרב חולים שאובחנו בתקופה 1 מאשר בקרב חולי תקופה 2 (68 לעומת 35).
לאחר אבחון mCRPC, הטיפול השכיח ביותר כקו ראשון בקרב חולי תקופה 1 היה דוקטקסל (83%) ואבירטרון (9%), ואילו חולי תקופה 2 קיבלו בעיקר אבירטרון (47%), דוקטקסל (36%) ואנזלוטמיד (15%).
בחולי תקופה 1 ותקופה 2 בהתאמה, הזמן החציוני להתקדמות ביוכימית היה תשעה חודשים ו-13 חודשים, והישרדות כוללת חציונית היתה 15 ו-23 חודשים.
כניסת הטיפולים החדשים הלא-רעילים, אבירטרון ואנזלוטמיד, לפרוטוקלי הטיפול הסטנדרטיים הביאה להגדלת השימוש בהם כטיפול קו ראשון במקוטוקם docetaxel.
התוצאות ממחקר זה מראות שלמטופלים המאובחנים בתקופה האחרונה (תקופה 2 המאוחרת יותר) לוקח יותר זמן להראות התקדמות ביוכימית של המחלה והם נהנים מהישרדות ארוכה יותר בהשוואה לחולים שאובחנו בעבר (תקופה 1).
מקור:
תגובות אחרונות