לוקמיה לימפוציטית כרונית 22.01.2020

היעדר מחלה שארית מינימלית לאחר טיפול כימותרפי ממוקד בלוקמיה לימפוציטית כרונית

במאמר זה מתוארים 36 ניתוחים כמותיים אשר בחנו את היכולת להגיע להיעדר גילויי מחלה שארית מינימלית (MRD) לאחר טיפול כימותרפי ממוקד במסגרת ניסויי ה-CLL14

על אף ש-MRDי- minimal residual disease משמשת כמדד לתוצאים בעקבות טיפול אימונו-כימותרפי, רק מעט ידוע על הערך של MRD כתוצא של טיפול אשר לא כולל כימותרפיה. החוקרים בחנו את הערך הפרוגנוסטי של גילויי MRD לאחר טיפול קצוב בזמן עם venetoclax בשילוב עם אובינוטוזומאב - VenG. מחקר פאזה 3 בינלאומי זה נעשה בשיטת תווית פתוחה.

במחקר השתתפו 432 מטופלים אשר דורגו כ-6 בסולם Cumulative Illness Rating Scale ו/או להם פינויי קראטינין של מתחת ל-70 מיליליטר לדקה. המטופלים טופלו באופן אקראי עם כלוראמבוציל או ונטוקלקס (216 משתתפים בכל קבוצת טיפול) במשך 12 מחזורי טיפול, כאשר הם טופלו באובינוטוזומאב במקביל במשך שישה מחזורי הטיפול הראשונים.

התוצא הסופי העיקרי במחקר היה שרידות ללא התקדמות המחלה. MRD היוותה תוצא משני. דגימות דם פריפרי לגילויי MRD נלקחו בזמן מחזור הטיפול השביעי, התשיעי וה-12, ולאחר מכן באופן קבוע כל שלושה חודשים.

במטופלים אשר הגיבו לטיפול, נבדקה הימצאות MRD במח עצם בזמן מחזור הטיפול התשיעי ולאחר שלושה חודשים מחלוף הטיפול האחרון החוקרים ניתחו את סטטוס ה-MRD באמצעות מכשיר PCR מסוג quantitative immunoglobulin allele-specific realtime וכן באמצעות טכניקת ריצוף מתקדמת. התוצאים נותחו בהתאם לקבוצות הסיכון של MRD - MRD הניתנת לגילויי והיעדר MRD. בנוסף, תוצאי המחקר נותחו ביחס לגורמי סיכון ביולוגיים וקליניים. משך הישרדות ללא התקדמות המחלה והזמן שחלף מסיום הטיפול ועד לגילויי MRD נותחו באמצעות שיטת קפלן- מאייר.

המשתתפים אשר טופלו עם VenG הגיעו במספרים גדולים יותר להיעדר MRD לאחר תום הטיפול בהשוואה לקבוצות אשר טופלו עם כלוראמבוציל ואובינוטוזומאב (דם פריפרי:75% לעומת 35.2%; מח עצם: 56.9% לעומת 17.1%).

לעומת זאת, MRD בדם פריפרי נמצאה ב-19 (8.8%) מהמשתתפים שטופלו עם VenG וב-103 (47.7%) מהמשתתפים שטופלו עם אובינוטוזומאב. מתוך אלה ב-11 (5.1%) מהמשתתפים אשר טופלו עם VenG לעומת 47 (21.8%) מהמשתתפים אשר טופלו עם אובינוטוזומאב התגלתה MRD במידה בינונית, בעוד שלשמונה (3.7%) לעומת 56 (25.9%) מטופלים התגלתה MRD במידה גבוהה.

מתוך 19 המטופלים עם VenG להם נמצאה MRD הניתנת לגילויי, ל-64.3% היה עותק ללא מוטציה של הגן IGHV, ל-22.2% היה עותק לא תקין של TP53 ול-17.6% היה קריוטיפ מורכב. במטופלים עם היעדר MRD בדם פריפרי, שיעור התגובה המוחלטת בתום הטיפול היה גבוה עם VenG מאשר עם אובינוטוזומאב (55.8% לעומת 40.8%). השגת תוצא של היעדר MRD במטופלים עם VenG נמצאה כתואמת להעדר MRD במח העצם של 74.8%.

מסקנת החוקרים היתה שטיפול קצוב בזמן עם VenG מוביל לשיעור גבוה של מחלה שארית מינימלית במטופלים בלוקמיה לימפוציטית כרונית אשר לא טופלה.

ממצאי המחקר מאשרים את הערך הפרוגנוסטי של הערכת MRD בתום טיפול נטול כימותרפיה. לאור ההתאמה הגבוהה בין היעדר גילויי MRD  בדם פריפרי לבין היעדר גילויי MRD במח עצם בהקשר של טיפול ב-VenG, בדיקת מח עצם אינה הכרחית ככל הנראה במטופלים האלה.

מקור:

Kirsten Fischer et. al (2019) American Society of Hematology

נושאים קשורים:  לוקמיה לימפוציטית כרונית,  CLL,  אימונו-כימותרפיה,  VenG,  שארית מינימלית,  מחקרים
תגובות