על פי ה-CDC (נתוני 2017), במהלך 20-25 השנים האחרונות יותר נשים מגברים נפטרו ממחלות לב. מבחינת היארעות מחלות אלו הנתונים מראים כי לפני גיל המעבר נשים מוגנות יחסית מפני מחלות לב וכלי דם (CVD) בהשוואה לגברים, כאשר יחס זה מתהפך לאחר גיל המעבר. למעשה, במהלך גיל המעבר לאחריו יש עלייה חדה בתמותה ותחלואת CVD בקרב נשים בהשוואה לגברים. שינוי מגמה זו סביב גיל המעבר מצביע על כך שנשים מאבדות הגנה מפני CVD במהלך גיל המעבר.
עוד בעניין דומה
תוחלת החיים הממוצעת של נשים הגיעה בשנים האחרונות ל-82 (כמעט 35 שנה יותר מאשר בסוף המאה העשרים). בד בבד, נשים עוברות בדרך כלל את גיל המעבר בגילאי 50-60, מה שאומר שנשים מבלות מעל 40% מחייהן בגיל המעבר. לכן, נשים בגיל המעבר והסיכון ל-CVD הקשור בגילאים אלה חייב להיחשב כסיכון דיפרנציאלי לאישה לפני ולאחר גיל המעבר.
למרות שהנושא מוכר וידוע מזה עשרות שנים, ההבנה הבסיסית של רופאים ביחס לשינוי בסיכון ל-CVD עם גיל המעבר נותרה לא מספקת כלל, דבר הפוגע ביכולת לפתח אסטרטגיות טיפוליות ספציפיות לנשים המיועדות לטפל ולמנוע CVD בגיל המעבר.
מאמר הסקירה הנוכחי מספק הסתכלות ביקורתית על ניסויים קליניים המנסים למנוע אירועי CVD לאחר גיל המעבר באמצעות טיפול בתחליפי הורמונים. מחברי הסקירה אף מתארים ליקויים מרכזיים במודלים הפרה-קליניים של מחקרי גיל המעבר ומציגים אלטרנטיבות להתגברות על ליקויים אלה. לבסוף, המחברים דנים בקשר חדשני בין AMPK למסלול תלוי אסטרוגן שעשויים לשמש כפתרון פוטנציאלי לעלייה ברגישות לתחלואת לב וכלי דם בקרב נשים בגיל המעבר.
מקור:
תגובות אחרונות