מטרת המחקר היתה להשוות בין שני מחקרי עוקבה שבחנו את השכיחות ואת הגורמים המנבאים לכשל לבבי בקרב גברים בגיל העמידה מהאוכלוסיה הכללית, אשר נולדו בהפרש של 30 שנה.
עוד בעניין דומה
שני מדגמי אוכלוסיה מורכבים מגברים שנולדו בשנת 1913 (n=855) ובשנת 1943 (n=797), אשר נבדקו בגיל 50 והיו תחת מעקב במשך 21 שנים (1963-1994 ו-1993-2014). נעשה שימוש ברגרסיית Cox להערכת השפעתם של גורמים שונים על הסיכון להתפתחות כשל לבבי.
80 גברים שנולדו ב-1913 (9.4%) ו-42 גברים שנולדו ב 1943 (5.3%) פיתחו כשל לבבי במהלך תקופת המעקב; יחס הסיכונים המתוקנן אשר משווה בין שני מחקרי העוקבה (גברים שנולדו ב-1913 לעומת גברים שנולדו ב-1943) היה: 0.46 (רווח בר-סמך 95%: 0.28 עד 0.74, p=0.002).
בשני מחקרי העוקבה נמצא קשר בין מדד גבוה של מסת הגוף (BMI), לחץ דם דיאסטולי גבוה, טיפול ליתר לחץ דם, התפרצות של אחד מהבאים: פרפור באחת העליות, מחלות לב איסכמיות וסוכרת עם קשר לסיכון מוגבר לכשל לבבי.
נמצא קשר בין דופק גבוה לסיכון מוגבר רק בקרב גברים שנולדו ב-1913, בעוד שלחץ דם סיסטולי גבוה, עישון, גלוקוז גבוה, כולסטרול גבוה וחוסר פעילות גופנית נמצאו קשורים לסיכון מוגבר בקרב גברים שנולדו ב-1943.
פרפור עליות תרם לעלייה בסיכון להיארעות כשל לבבי, בעוד שלחץ דם סיסטולי וחוסר פעילות גופנית תרמו לירידה בסיכון בקרב גברים שנולדו ב-1943 בהשוואה לגברים שנולדו ב-1913.
המסקנה היא כי גברים שנולדו ב-1943 היו נתונים לסיכון נמוך פי שניים לכשל לבבי אחרי גיל 50 בהשוואה לגברים שנולדו 30 שנה קודם לכן. פרפור עליות, השמנת יתר, מחלות לב איסכמיות, סוכרת ויתר לחץ דם עודם כמנבאים חשובים לכשל לבבי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות