ניתוחים קודמים הבוחנים את הקשר בין ספירת האאוזינופילים בדם והשפעות הטיפול עם מפוליזומאב באסתמה אאוזינופילית חמורה השתמשו במגוון מינונים ודרכי מתן שונות.
עוד בעניין דומה
מטה-אנליזה פוסט הוק זו כללה נתונים ממחקרי MENSA ו-MUSCA. מטופלים (בני 12 ומעלה) עם אסתמה אאוזינופילית חמורה, שחוו שתי החרפות או יותר בשנה הקודמת, טופלו עם מפוליזומאב במינון 100 מ"ג תת עורי או במינון 75 מ"ג ורידי, או קיבלו אנבו עם טיפול סטנדרטי כל ארבעה שבועות.
המטה אנליזה הנוכחית מדווחת על נתונים מהמטופלים שקיבלו את המינון המורשה של מפוליזומאב (100 מ"ג תת עורי) או אינבו בלבד.
התוצא העיקרי היה שיעור שנתי של החרפות משמעותיות; תוצאים משניים כללו את שיעור ההחרפות המצריכות אשפוזים או ביקור במיון; יחס המטופלים ללא החרפות משמעותיות ושינויי נפח הנשיפה הכפוי בשנייה הראשונה מהבסיס, שאלון שליטה באסתמה - 5 וציוני שאלון הנשימה סנט ג'ורג'.
הניתוחים חולקו על פי ספירת האאוזינופילים בדם (מתחת ל-150, 150 ומעלה, 300 ומעלה, 400 ומעלה, 500 ומעלה, 650 ומעלה, 1000 ומעלה, 150-299, 300-499 תאים למיקרוליטר).
החוקרים מצאו כי מפוליזומאב הוריד את שיעורי ההחרפות השנתיות ב-45%-85%, את ההחרפות הדורשות אשפוז או ביקור במיון ב-60%-70%. כמו כן, מפוליזומאב העלה את הסיכויים לעבור את השנה ללא החרפות משמעותיות בכל ספי ספירות האאוזינופילים לעומת קבוצת האינבו ושיפר את כל התוצאים המשניים בקבוצות עם 150 תאים או יותר למיקרוליטר. השפעות טיפול טובות יותר נצפו ככל שספירת האאוזינופילים היתה גבוהה יותר.
החוקרים הגיעו למסקנה כי מפוליזומאב מראה יתרונות קליניים עקביים במטופלים עם ספירת אאוזינופילים של 150 תאים ומעלה למיקרוליטר, מה שמאשש את התאמתו של סף זה בזיהוי מטופלים אשר יגיבו למינון המורשה של מפוליזומאב.
מקור:
Albers, F.C. et al, (2019) DOI: 10.1016/j.rmed.2019.105806
תגובות אחרונות