ידוע כי יציבות ארוכת טווח של ערכי הגלוקוז בפלזמה יכולה להשפיע על התפתחותן של רטינופתיה סוכרתית ובצקת מקולרית סוכרתית. החוקרים ביקשו לבחון את הקשרים בין שינוים ברמות הגלוקוז להתפתחות רטינופתיה סוכרתית ובצקת מקולרית סוכרתית בחולי סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה פרוספקטיבי על 2,005 מטופלים עם סוכרת סוג 2. הם זיהו נוכחות של שתי הפתולוגיות ברשתית באמצעות צילום קרקעית עין ללא הרחבת אישונים. לאחר מכן, חישבו את השינויים ברמות הגלוקוז בצום או בהמוגלובין A1c בין הביקורים. הם ביטאו את השינויים כסטיית תקן או כמקדם השתנות (סטיית תקן חלקי הממוצע) של כל הרישומים במהלך תקופות מעקב מסוימת או לפני ההופעה של האירוע המוגדר.
החוקרים השתמשו באנליזת רגרסיה ע"ש COX על מנת להעריך את יחסי הסיכונים להופעה חדשה של רטינופתיה סוכרתית, רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית ובצקת מקולרית סוכרתית.
החוקרים מצאו כי לאחר התאמה לערכי בסיס וערכים ממוצעים לאחר תקופת מעקב מסוימת, סטיית התקן ומקדם ההשתנות של הגלוקוז בצום במהלך תקופות המעקב, שניהם היו במתאם להתפתחות של רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית (סטיית תקן: יחס סיכוים של 1.011, P = 0.005; מקדם השתנות: יחס סיכויים של 6.858, P < 0.001) ובצקת מקולרית סוכרתית (סטיית תקן: יחס סיכוים של 1.008, P = 0.038; מקדם השתנות: יחס סיכויים של 4.027, P = 0.017). באשר להמוגלובין A1c, החוקרים לא מצאו קורלציה בין סטיית התקן שלו או מקדם ההשתנות, להתפתחות של רטינופתיה סוכרתית, רטינופתיה פרוליפרטיבית או בצקת מקולרית סוכרתית (P > 0.05 עבור כולם).
החוקרים הגיעו למסקנה כי בחולי סוכרת סוג 2, שינויים גדולים ברמות הגלוקוז בצום בפלזמה בין ביקור לביקור, קשורים להתפתחות של רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית ובצקת מקולרית סוכרתית.
לטענת החוקרים, הקשר אינו תלוי בערכי הגלוקוז ההתחלתיים בצום והממוצע שלהם לאחר תקופת מעקב, כמו גם שאינם קשורים לשינויים בהמוגלובין A1c. החוקרים סבורים כי יציבות ארוכת טווח בערכי הגלוקוז בפלזמה חשובה להפחתת הסיכון להתפתחות והתקדמות של רטינופתיה סוכרתית ובצקת מקולרית סוכרתית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות