מטרת המחקר היתה להעריך את הסיכון הקרצינוגני של קרינה מייננת במינון נמוך (LDRT) לצורך טיפול בדלקת ריאות מתווכת חיסונית לאחר זיהום של COVID-19, באמצעות הערכת המינון האפקטיבי והסיכון לסרטן לטווח ארוך.

תכנון הטיפול LDRT נעשה באמצעות מודל ממוחשב עבור נשים וגברים. מינוני הקרינה באיברים שונים הוערכו באמצעות שימוש בחישובי מערכת לתכנון הטיפול ובאמצעות מודל למינון פריפרי (המבוסס על מדידות תא יינון). מינון הקרינה לעור הוערך באמצעות פילם רדיוכרומי. לאחר מכן, המינון האפקטיבי והסיכון לסרטן לטווח ארוך חושבו תוך שימוש באמצעים להגנה מפני קרינה.

מינון הקרינה פר המינון הנרשם באיברים נע בין 10 ל-0.0051 mSv/cGy. המינונים האפקטיביים נעו בין 204 לבין 426 mSV עבור המינונים הנרשמים שנעו בין 50cGy לבין 100 cGy. הסיכון הכולל לסרטן לטווח ארוך עבור מינון נרשם של 50 cGy נע בין 0.29%-1.7% עבור גברים ו-0.54%-4.9% עבור נשים, לגילאים הנעים בין 20-80.

מסקנות המחקר הן שהאיברים שתרמו לסיכון הם בעיקר הריאות והחזה. הסיכון עבור איברים שמחוץ לשדה הקרינה היו נמוכים, פחות מ-0.06 מקרים ל-10,000 נבדקים.

הסיכון לסרטן לטווח ארוך עבור נשים הוא פי 2.2 מזה של גברים באותה קבוצת הגיל. המינונים האפקטיביים הם באותו סדר גודל של עוצמה כמו של המינון ההתערבותי הגבוה ביותר בטכניקה הרדיולוגית. עבור גבר בן 60, הסיכון לסרטן לטווח ארוך מטיפול זה הוא פי שמונה יותר מאשר CT לבבי, כאשר המינון הנרשם הוא 50cGy.

מקור:

https://www.thegreenjournal.com/article/S0167-8140(20)30826-4/fulltext

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה