טיפול בסרטן הרקטום מתבצע לעתים קרובות במספר מישורים. יש טיפולים ממגוון סוגים: ניתוח, כימותרפיה, הקרנה. יחד עם זאת ההשפעה של תיאום בין אפשרויות טיפול אלו, בטיפול משולב, אינו ידוע עדיין. החוקרים רצו להעריך האם טיפול שאינו ניתוחי הנעשה באותו מכון בו נעשה הטיפול הניתוחי משפיע על הישרדות מטופלים עם סרטן הרקטום.
עוד בעניין דומה
במחקר נבחן מידע ממאגר מידע ארצי בשנים 2004-2016. נבחנה קבוצת מחקר של מטופלים עם סרטן הרקטום בשלבים II-IV אשר קיבלו טיפול משולב במכון אחד. המטופלים חולקו לשלוש קבוצות: א) ניתוח, כימותרפיה, והקרנה באותו המכון (ניתוח+2), ב) ניתוח וכימותרפיה או ניתוח והקרנה באותו המכון (ניתוח+1), או ג) ניתוח במכון מסויים וכימותרפיה והקרנה במכון אחר (ניתוח+0).
התוצאה הראשונית של הישרדות כללית ל-5 שנים נותחה על ידי עקומות קפלן-מאייר, מבחני log-rank ומודלים של Cox.
במחקר השתתפו בסך הכל 44,716 מטופלים. מתוכם 37.98% עברו טיפול ניתוח+2, 27.54% קיבלו טיפול ניתוח+1 ו-34.47% מהטופלים קיבלו טיפול ניתוח+0.
בניתוח לפי אנליזה רבת משתנים נצפתה המגמה שטיפול ניתוח+2 הקנה הישרדות כללית רבה יותר ל-5 שנים (63.46%) בהשוואה לטיפול ניתוח+1 (62.50%) או ניתוח+0 (61.41%).
תוצאות דומות נצפו בניתוח רב משתנים לפי המודלים של Cox, כאשר טיפול ניתוח+0 הדגימה תמותה רבה יותר בהשוואה ל טיפול ניתוח+2. תוצאות אלו אומתו גם לפי סטרטיפיקציה עבור שלב II, ושלב III, אך לא בשלב IV.
על פי הממצאים החוקרים סיכמו כי דרגה גבוהה יותר של תיאום טיפול באותו המוסד מקושרת להישרדות כללית מיטיבה יותר במטופלי סרטן הרקטום בשלבים II-III. ממצא זה מדגים את החשיבות של שיתוף פעולה בינתחומי בטיפול משולב בסרטן הרקטום.
מקור:
תגובות אחרונות