תקופת הפרימנופאוזה קשורה בתנודות הורמונליות וסיכון מוגבר לדיכאון. ישנם מספר מנבאים לסתמינים דכאוניים בגיל הפרה מנופאוזלי אשר נחקרו בעבר. המטרה של מחקר שהתפרסם בעיתון Menopause היא לחקור סט של מנבאים ביופיזיקליים של תסמינים דכאוניים בנשים פרי-מנופאוזליות.
עוד בעניין דומה
המחקר הוא מחקר חתך אשר בו השתתפו 114 נשים פרימנופאוזליות (בהתאם לקריטריוני STRAW). הנשים המשתתפות היו בגילאי 40 עד 56 ונאספו מתוך המחקר השוויצרי לפרימנופאוזה. נעשו מספר אנליזות רגרסיה על מנת לזהות את המודל המדויק ביותר המנבא תסמיני דיכאון פרימנופאוזליים.
התסמינים הדיכאוניים נאמדו באמצעות הגרסה הגרמנית של סקלת הדיכאון של המרכז ללימודי אפידמיולוגיה Center of Epidemiologic Studies Depression Scaleי(CES-D). כמו כן נעשה שימוש בשאלונים מתוקפים על מנת לבחון תלונות פסיכופיזילוגיות, מתח, ביטחון עצמי, חמלה עצמית, תדמית גוף ותמיכה חברתית.
בנוסף, נאמדה רמת האסטרדיול (E2) והפרוגסטרון (P4) באמצעות דגימות רוק. נמדדו רמות ה-FSH וה-LH באמצעות דגימות דם יבשות. נעשה שימוש ב-7 דגימות רוק של כל מטופלת על מנת לקבוע את רמת ההורמונים האבסולוטית והתנודות של הורמוני המין. כל שאר המשתנים נמדדו פעם אחת בלבד.
באנליזת רגרסיה מרובה נמצא כי פלוקטואציות ב-E2 (β=0.15, P= 0.015), היסטוריה של דיכאון (β=0.14, P = 0.033), סימפטומים מנופאוזליים (β=0.47, P < 0.0001), תחושת לחץ (β=0.17, P = 0.014), תדמית גוף (β= −0.25, P = 0.014) וביטחון עצמי (β=−0.35, P < 0.0001) הם גורמים מנבאים לתסמיני דיכאון פרימנופאוזליים (R2 = 0.60). תנודות ב-P4 ורמות מוחלטות של הורמונים בציר היפותלמוס-יותרת המוח-גונדות היו לא משמעותיים סטטיסטית.
מסקנת החוקרים היתה שתנודות ב-E2 הן מנבא טוב של תסמיני דיכאון בנשים פרימנופאוזליות. כמו כן, הנוכחות של תלונות על עומס או לחץ כרוני, כמו גם הערכה עצמית נמוכה, מקדמים תסמינים דיכאון בנשים פרימנופאוזליות.
מקור:
תגובות אחרונות