הכלים המקובלים להערכה פיזיולוגית של המוכנות לאקסטובציה בקרב חולים עם כשל נשימתי חריף (AHRF) עשויים שלא לשקף נכונה את החלמתן של הריאות שנפגעו ועלולים להשפיע לרעה על קבלת ההחלטות הקליניות ועל התוצאים של המטופלים.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine בחנו החוקרים האם עליית הרמה בפלזמה של הסמנים הביולוגיים הדלקתיים sST2י(soluble suppression of tumorigenicity-2) ו-IL-6 מצביעים על פגיעה מתמשכת בריאות ב-AHRF ומספקים מידע אמין יותר אודות תוצאי המטופלים בהשוואה להערכות הקליניות המקובלות.
במסגרת המחקר מדדו החוקרים סמנים ביולוגיים ומשתנים פיזיולוגיים בפלזמה בקרב 200 חולים עם AHRF עד תשעה ימים לאחר האינטובציה. בנוסף, נבחנו הקשרים שבין ערכי הבסיס לתוצא העיקרי - נשימה ללא סיוע ביום 29. כמו כן, בוצע ניתוח שמדד את היכולת של הערכות סדרתיות של רמת הסמן הביולוגי לתת מידע אודות גמילה מהנשמה.
רמות הבסיס של sST2 היו גבוהות יותר בקרב חולים שמתו או שהונשמו באופן מלאכותי לעומת החולים שנשמו ללא סיוע ביום 29 (491.7 ננוגרם / מ"ל [טווח בין-רבעוני (IQR) 294.5-670.1 ננוגרם למ"ל) לעומת 314.4 ננוגרם למ"ל [טווח בין-רבעוני 127.5-550.1 ננוגרם / מ"ל]; P = 0.0003).
ריכוזי sST2 גבוהים לאורך זמן היו מקושרים לסיכוי נמוך לגמילה מהנשמה (יחס סיכונים, 0.80 ליחידת לוג; רווח בר-סמך [CI] 95%: 0.75-0.83 P = 0.03).
חולים עם ריכוזי sST2 גבוהים יותר ביום הגמילה היו בסיכון גבוה יותר לכשלון הגמילה בהשוואה לחולים שנותרו גמולים (320.9 ננוגרם / מ"ל [טווח בין-רבעוני 181.1-495.6 ננוגרם / מ"ל] לעומת 161.6 ננוגרם / מ"ל [טווח בין-רבעוני 95.8-292.5 ננוגרם / מ"ל] ;P = 0.002).
ריכוזי sST2 מוגברים ביום הגמילה הפחיתו את הסיכויים לגמילה מוצלחת גם כאשר בוצע תקנון למשתנים פיזיולוגיים מקובלים (יחס סיכויים, 0.325; רווח בר-סמך 95%: 0.119–0.885; P = 0.03). לא נמצא קשר בין ריכוזי IL-6 לתוצאים שנבדקו.
לסיכום, שימוש בריכוזי sST2 לצורך ניהול הנשמה עשוי לשקף בצורה מדויקת יותר את הפגיעה הבסיסית בריאה ולהוות מדד יעיל לגמילה מנשימה ביחס למדדים המסורתיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות