ייתכן שתגובת תאי בטא בלבלב לפגיעה הינה קריטית להתפתחות סוכרת, כמעט כמו סוג הפגיעה. החוקרים השתמשו בסטרפטוזוטוצין (treptozotocin-STZ) על מנת ליצור פגיעה בתאי בטא ולחקור את התגובה שלהם עם דגש על NFκB.
עוד בעניין דומה
החוקרים חשפו תאי MIN6 ל-STZ (0.5-8 מילימול, 0-24 שעות) ± TNFα (100 ננוגרם/מ"ל) ± IκBβ siRNA על מנת להוריד את סף ההפעלה של NFκB. חיוניות התאים נקבעה בעזרת Trypan Blue. מצב פעילות NFκB נקבעה לפי ביטוי של גן מטרה Nos2 ו-Cxcl10, הימצאות חלבוני NFκB- p50 ו-p65, וביטוי והימצאות מעכבי NFκB- IκBβ ו-IκBα.
תוצאות המחקר הדגימו כי לא נרשמה הפעלה של NFκB בתאי MIN6 שנחשפו ל-STZ (2 מילימול) בלבד. עם זאת, הפחתה בביטוי של IκBβ על ידי שימוש בנוסף ב-siRNA נוסף על STZ גרמו לביטוי של גנים של NFκB ולהחשת מוות תאי. כמו כן, חשיפת התאים ל-STZ ול-TNFα הגבירה את קצב המוות התאי, לעומת כל חשיפה אליהם בנפרד.
החוקרים חשפו עכברים בוגרים מסוג Wild Type (WT) ואלו עם גנוטיפ IκBβ−/− ועקבו אחריהם על מנת לזהות התפתחות סוכרת. העכברים עם גנוטיפ IκBβ−/− פיתחו היפרגליקמיה וסוכרת בתדירות גבוהה ביחס לקבוצת מקרי הביקורת בעקבות חשיפה ל-STZ.
מסקנת החוקרים היתה כי חשיפה בלעדית ל-STZ אינה מעודדת פעילות NFκB. עם זאת, הורדת סף ההפעלה של NFκB על ידי הוספת חשיפה ל- TNFαאו לחלופין הורדת רמות IκBβ בעזרת siRNA גורמות להורדת סף התגובה של NFκB לחשיפה ל-STZ - דבר אשר מעלה את הסיכויים להתפתחות סוכרת in vivo. משום כך, העלאת סף ההפעלה של NFκB על ידי ייצוב חלבוני עיכוב הפעלת NFκB יכול למנוע פגיעה בתאי בטא בלבלב וממילא לעכב התפתחות סוכרת.
מקור:
תגובות אחרונות