השאלה בדבר יכולתו של טיפול תרופתי לשנות את קצב הירידה ב-FEV1 בקרב מטופלים הסובלים ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) היא שנויה במחלוקת. היות שטיפול תרופתי משפר את מצבם הרפואי, את שיעור ההתלקחויות ואת תסמיני המטופלים, השלמת מחקרים ארוכי טווח מבוקרי-אינבו במטרה לשנות את קצב הירידה ב-FEV1 עלולה להיות בלתי מוסרית.
עוד בעניין דומה
במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine, חוקרים ערכו סקירה שיטתית של מחקרים פרמקולוגיים מבוקרי-אינבו שנמשכו לפחות שנה, במטרה לענות על השאלה האם טיפול תרופתי ב-COPD אכן משנה את הירידה ב-FEV1.
לצורך ביצוע הסקירה החוקרים ערכו חיפוש בספרות אחר ניסויים אקראיים אשר כללו ספירומטריה חוזרת, עם לפחות קבוצה אחת שקיבלה חומר פעיל ולפחות אחת אשר קיבלה טיפול עם אינבו. מחקרים שלא הוכללו בסקירה היו כאלה שמשכם היה פחות משנה, בהם נערכו פחות מ-3 מדידות ספירומטריה או שכללו פחות מ-100 משתתפים בכל זרוע ניסויית.
ניתוח הנתונים הסופי כלל 33,051 משתתפים מ-9 מחקרים שונים, מתוכם 21,941 בקבוצות הטיפול עם רכיב פעיל ו-11,110 בקבוצות הטיפול עם אינבו. תכנון המחקר הוערך באמצעות מדד ג'אדאד. על מנת לשלב בין מחקרים שונים ולמצוא את ההשפעה המשוערת, החוקרים השתמשו במתודולוגיית ההשפעות האקראיות בכדי להסביר שונות תוך ובין-מחקרית.
החוקרים מצאו כי הזרוע הניסויית אשר כללה טיפול עם רכיב פעיל הדגימה הפחתה של 5.0 מ"ל/שנה (רווח בר סמך 95% 0.8-9.1 מ"ל/שנה; p<0.001) בקצב הירידה של FEV1, בהשוואה לזרוע הטיפול עם אינבו. ההבדלים היחסיים ב- FEV1 בין זרועות הניסוי השונות נשמרו בטווח ההבדלים עליהם דווח בנוגע למצב רפואי ושיעורי התלקחויות באותם המחקרים.
החוקרים סיכמו כי טיפול תרופתי משפר את קצב הידרדרות תפקודי הריאה במחלת ריאות חסימתית כרונית. היתרון היחסי שהודגם בסקירה נותר בטווח עליו דווח באותם המחקרים עבור נתונים של מצב בריאותי ושיעור התלקחויות. יש להתאים את הנחיות הטיפול לממצאים הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות