בקרב כרבע מחולי סרטן המעי הגס בשלב III מוצאים צברי גידול בשומן שסביב המעי הגס (Tumoral deposits in pericolonic fat). הימצאות צברי גידול כאלה מעידה על פרוגנוזה רעה, בלא קשר לקיום מעורבות בלוטית, ומתוארת בשיטת דירוג TNM כ-N1c.
עוד בעניין דומה
באנליזה מאוחרת של מחקר CALGB/SWOG 80702 מצאו החוקרים כי יש מקום להתייחס לצברי גידול אלה כפרמטר כמותי, וכי הוספת מספר הצברים למספר הבלוטות משפר את היכולת לנבא את הפרוגנוזה של חולי מעי גס בשלב 3.
מחקר CALGB/SWOG 80702 היה מחקר פאזה 3 שבחן טיפול משלים לחולי סרטן מעי גס שלב III.י2,028 החולים שהשתתפו במחקר טופלו במשלב FOLFOX עם/בלי סלקוקסיב.
ל-524 (26%) היו צברי גידול בשומן פרי-קולוני ול-1,504 (74%) לא היו צברים כאלה. מבין המטופלים עם צברי גידול ל-80 (15.4%) לא היתה מעורבות בלוטית (כלומר היו בשלב N1c), ל-239 (46.1%) היו <4 בלוטות לימפה מעורבות (N1a/b) ול-200 (38.6%) היו 4< בלוטות לימפה חיובית (N2). נוכחות צברי גידול הייתה קשורה ל-DFS קצר יותר (HR 1.63, 95% CI 1.33-1.98) ולהישרדות פחותה (HR = 1.59, 95% CI 1.24-2.0). ההשפעה השלילית של צברי גידול נצפתה הן בקבוצות N1a/b והן ב-N2. כמו כן נצפה כי למספר הצברים יש השפעה שלילית לינארית על DFS ועל ההישרדות. כאשר סיכמו את מספר הצברים ומספר גרורות בלוטות הלימפה יחד - 104 מתוך 1,470 (7.1%) חולי N1 הוגדרו מחדש כ-N2, ואכן נצפו בהם תוצאות פחות טובות בהשוואה לחולי N1 (שיעור DFS לשנתיים: 80.5% לעומת 65.4%, P =.0003; הישרדות ל-5 שנים: 87.9% לעומת 69.1%, P <0,0001). DFS לא היה שונה בין מטופלים שהוגדרו מחדש כ-N2 לבין אלה שהוגדרו מלכתחילה כ-N2 (שיעור DFS לשלוש שנים: 62.3% לעומת 65.4%, P = .4895).
החוקרים הסיקו כי חיבור מספר הצברים ומספר הבלוטות משפר את היכולת לנבא את הפרוגנוזה של חולי סרטן מעי גס בשלב III.
מקור:
תגובות אחרונות