מטרת המחקר הייתה לבדוק האם המצאות רקמה בלוטית שפירה של הערמוני בשוליים הניתוחיים (BGM) קשורה להופעת PSA מדיד ו/או הישנות ביוכימית (BCR) לאחר כריתה רדיקאלית (RP) של בלוטת הערמונית.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו משתתפים אשר עברו RP לטיפול בסרטן ערמונית מקומי בין 2004 ל-2018. החוקרים השתמשו בכלים סטטיסטיים על מנת לזהות מאפיינים קליניים, דמוגרפיים, וכירורגיים אשר היו קשורים לסיכויי גבוה יותר של BGM בבדיקת פתולוגיה כירורגית. תוצאים אונקולוגיים כללו רמות מדידות של PSA (>0.03 ננוגרם/מיליליטר), BCR (≥0.2 ננוגרם/מיליליטר) והתקדמות ל- BCR או טיפול הצלה בעקבות הופעת PSA מדיד.
במחקר השתתפו 1,082 גברים אשר עברו RP לטיפול בסרטן ערמונית ממוקם עם BGM בתוצאות הפתולוגיות של דגימה ניתוחית וכן רמות לא מדידות של PSA לאחר הניתוח. תוצאות המחקר הראו כי BGM נמצאה ב-249 (23%) דגימות.
כמו כן, גיל צעיר, ניתוח דו-צדדי משמר עצבים וגישה רובוטית היו קשורים לנוכחות GBM, בעוד שממאירות בשוליים הכירורגיים (MSM) לא הייתה קשורה. כמו כן, במהלך שבע השנים שחלפו מהניתוח, 29% היו עם PSA מדיד ו-11% עם BCR.
בקרב הגברים אשר היו עם PSA מדיד, 79% נמצאו עם התקדמות בתוך שבע שנים. לבסוף, החוקרים מצאו באמצעות חישובים סטטיסטיים רב-משתנים כי סטטוס BGM לא היה קשור באופן בלתי תלוי ל-PSA מדיד, BCR ו/או להתקדמות מ-PSA מדיד ל-BCR או לטיפול הצלה.
החוקרים סיכמו כי נוכחות BGM ב- RP לא הייתה קשורה לסיכון מוגבר ל- MSM, PSA מדיד, BCR או התקדמות מחלה לאחר PSA מדיד.
מקור:
תגובות אחרונות