נכון להיום, עדיין לא ברור האם טיפול בנוגדי קרישה יעיל יותר מאספירין בהפחתת הסיכון לשבץ מוחי חוזר במטופלים עם פגיעה בתפקוד החדר השמאלי (Left Ventricular Dysfunction) שעברו לאחרונה שבץ ממקור שאינו ידוע (ESUS: Embolic Stroke of Undetermined Source).
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר, שפורסם בכתב העת JAMA Neurology, היתה לבחון האם נוגדי קרישה עדיפים על שימוש באספירין בהפחתת הסיכון לאירועי שבץ חוזרים במטופלים עם פגיעה בתפקוד החדר השמאלי ושבץ ממקור לא ידוע (ESUS).
המחקר בוצע באופן אקראי, פאזה 3, וכלל אנליזת פוסט הוק על מידע שנאסף מהמחקרים New Approach Rivaroxaban Inhibition of Factor Xa in a Global Trial ו-Aspirin to Prevent Embolism in ESUS (NAVIGATE ESUS), מדצמבר 2014 ועד לספטמבר 2017, כאשר אנליזת המידע בוצעה בינואר 2021.
המחקר כלל 459 מרכזי שבץ ב-31 מדינות. במחקר נכללו מטופלים בני 50 ומעלה שאובחנו עם ESUS באמצעות דימות מוחית, בתקופה הנעה בין שישה חודשים לשבעה ימים מתחילת המחקר. מתוך 7,213 משתתפים שנשללה אבחנתם ב-ESUS, נכללו במחקר 7,107 (98.5%) מטופלים שעברו הערכה תפקודית של חדר שמאל. משתתפי המחקר חולקו באקראיות וקיבלו פעם ביום אחד משני טיפולים: 15 מיליגרם ריברוקסבאן (Rivaroxaban) או 100 מיליגרם אספירין.
התוצא העיקרי של המחקר היה האם הטיפול בריברוקסבאן עדיף מטיפול באספירין לצורך הפחתת הסיכון לאירוע שבץ חוזרים או אירוע תסחיף סיסטמי. התוצא השניוני היה תמותה כתוצאה משבץ חוזר, תסחיף סיסטמי, אוטם שריר הלב או מחלה קרדיווסקולרית, בתקופת מעקב חציונית של 10.4 חודשים.
פגיעה בתפקוד החדר השמאלי זוהתה באמצעות אקו לב, והוגדרה כהפרעת התכווצות בחדר שמאל בדרגה בינונית-חמורה, ו/או הפרעה בתנועת קיר הלב. החוקרים השתמשו במודל הסיכונים הפרופורציונליים (מודל קוקס) על מנת להעריך אינטרקציות בין-תרופתיות וכן על מנת להעריך את יחס הסיכונים בקבוצות הטיפול, לפי מצב ההפרעה התפקודית בחדר השמאלי.
בקרב 502 ממשתתפי המחקר (7.1%) נצפתה הפרעה תפקודית בחדר השמאלי. מתוך המשתתפים עם הפרעה זו, הגיל הממוצע (SD) היה 67 (10) שנים. 130 (26%) משתתפים היו נשים.
בקרב המשתתפים עם ההפרעה התפקודית שטופלו בריברוקסבאן שיעור האירוע העיקרי השנתי היה 2.4% (רווח בר-סמך של 95% [CI] 1.1-5.4). לעומת זאת, בקרב אלו שטופלו באספירין, שיעור האירוע היה 6.5% (CI 4.0-11.0). בקרב 6,605 המשתתפים שלא נמצאה אצלם הפרעה תפקודית בחדר השמאלי, שיעור האירוע היה דומה בין שתי קבוצות הטיפול (קבוצת הריברוקסבאן: 5.3%; CI 4.5-6.2; קבוצת האספירין: 4.5%; CI 3.8-5.3).
נבדקים עם הפרעה תפקודית בחדר השמאלי שקיבלו ריברוקסבאן הראו סיכון נמוך יותר לתוצא העיקרי של המחקר, בהשוואה למשתתפים דומים שקיבלו אספירין (יחס הסיכונים 0.36; CI 0.14-0.93). זאת בשונה ממשתתפים ללא הפרעה תפקודית בחדר השמאלי (יחס הסיכונים 1.16%; CI 0.93-1.46) (P לאינטרקציות בין-תרופתיות = 03.). תוצאי המחקר השניוניים הראו ערכים דומים.
החוקרים מסכמים כי בחולים עם הפרעה תפקודית בחדר השמאלי, שלא עברו שבץ מסוג ESUS, הטיפול בריברוקסבאן הפחית את הסיכון לאירוע שבץ חוזר, או לתסחיף סיסטמי, בצורה טובה יותר מאספירין.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות