מטרת המחקר היתה לבחון את התוצאים סביב הניתוח הקשורים לתפקוד כלייתי וכן את התוצאים האונקולוגיים אצל מטופלים אשר עברו נפרקטומיה חלקית או מלאה עבור גידולים כלייתיים עם דירוג cT2.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי אשר כלל 72 מטופלים לאחר נפרקטומיה חלקית וכן 379 לאחר נפרקטומיה מלאה בעקבות גידולי כליה cT2 בין 2000 ל-2016. לאחר התאמה סטטיסטית, החוקרים השוו את התוצאים הבאים בין הקבוצות: סיבוכים, תפקוד כלייתי (קצב סינון גלומרולארי) כעבור שנה אחת ולאחר שלוש שנים וכן שרידות כוללת ללא התקדמות מחלה ושרידות ספציפית לסרטן אצל המטופלים.
תוצאות המחקר הראו כי המאפיינים הקליניים והרדיוגרפיים נמצאו מאוזנים בהשוואה בין הקבוצות. סיבוכים באופן כללי וסיבוכים חמורים בפרט היו שכיחים יותר עבור נפרקטומיה חלקית בהשוואה לרדיקאלית, על אף שלא הודגמה מובהקות סטטיסטית (19 לעומת 13%, p=0.14 ו-4 לעומת 2%, p=0.3, בהתאמה).
כמו כן, השינוי בהערכת קצב הסינון הגלומרולארי לאחר שנה 1 ולאחר שלוש שנים היה משמעותי יותר אצל החולים שעברו כריתה רדיקאלית בהשוואה לחלקית (חציון – 16 לעומת 5 ו-14 לעומת 2, בהתאמה, p<0.001).
בנוסף, אצל מטופלים לאחר כריתה רדיקאלית היה שיעור גבוה יותר של קצב סינון גלומרולארי <60 לאחר שנה 1 ו-3 (55 לעומת 17% ו-48 לעומת 17%, בהתאמה, p<0.01). לבסוף, החוקרים מצאו כי מבחינת שרידות כוללת, ללא גרורות, וספציפית לסרטן לא היה שינוי משמעותי בהשוואה בין הקבוצות.
החוקרים סיכמו כי כריתה חלקית של הכליה נמצאה במחקר כבטוחה יחסית ויעילה פוטנציאלית לטיפול בגידולים כלייתיים cT2, כאשר שימור התפקוד הכלייתי לאחר פרוצדורה זו היה טוב יותר בהשוואה לכריתה רדיקאלית.
מקור:
Dane E Klett et. al (2021) International Journal of Urology DOI: https://doi.org/10.1111/iju.14664
תגובות אחרונות