מטרת החוקרים במחקר שפורסם בכתב העת Annals of Neurology היתה לבחון את הבטיחות ואת מידת האפקטיביות של נוגדי קרישה פומיים ישירים (DOAC) לעומת נוגדי ויטמין K (VKA) לאחר שבץ רצנטי (שאירע לאחרונה) בחולים עם פרפור עליות (AF) בגיל ≥ 85.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, בוצעה אנליזת מידע פרטנית על מטופלים משבע עוקבות שבץ פרוספקטיביות. החוקרים השוו את הטיפול עם DOAC לעומת VKA בקרב מטופלים עם פרפור פרוזדורים ושבץ רצנטי (< 3 חודשים) בגילאי ≥ 85 שנים לעומת < 85 שנים.
תוצא המחקר העיקרי מורכב מאירועים חוזרים של שבץ, דימום תוך-גולגולתי (ICH) ותמותה מכלל הסיבות. החוקרים השתמשו ברגרסיית קוקס פשוטה, מתוקננת ומשוקללת לצורך התחשבות במסיחים. החוקרים חישבו את התועלת הנקייה (net benefit) של טיפול ב-DOAC לעומת VKA, שהיא למעשה האיזון בין צמצום אירועי השבץ לבין הסיכון של דימום תוך-גולגולתי.
5,984 מטופלים נמצאו כמתאימים לקריטריוני המחקר מתוך 6,267 בסך הכל (95.5%). 1,380 (23%) מתוכן היו בני ≥ 85 שנים, ו-3,688 (62%) טופלו עם DOAC. במהלך מעקב של 6,875 שנות-אדם, לא נמצא שוני בהשפעת נוגדי הקרישה (DOAC לעומת VKA) מבחינת הסיכון (hazard) להרכב תוצא המחקר בין שתי קבוצות הגיל (עד גיל 85 לעומת 85 ומעלה) (יחס הסיכונים [HR] ≥ 85 = 0.65, רווח בר-סמך של 95% [CI] 0.81, 0.52); HR < 85 = 0.79, CI 0.95, 0.66). ממצאים אלו עלו במודל פשוט (interaction = 0.129 P), מתוקנן (P interaction = 0.094) או משוקלל (P interaction = 0.512).
אנליזה על מקרי שבץ חוזרים, דימומים תוך-גולגולתיים (ICH) ומוות תאמו את האנליזה הראשונית, וכך גם אנליזת רגישות עם דיכוטומיית גיל (dichotomized) של 90 שנים, וכמשתנה מתמשך. הטיפול עם DOAC הראה תועלת קלינית נקייה דומה במטופלים בגיל ≥ 85 (1.73+ עד 2.66+), ובגיל < 85 (1.90+ עד 3.36+ אירועים/100 שנות מטופל לשקלול ICH 1.5 עד 3.1).
החוקרים מסכמים כי הפרופיל המועדף של טיפול עם DOAC לעומת VKA במטופלים עם פרפור פרוזדורים ושבץ רצנטי נשמר גם בקרב האוכלוסיה הקשישה.
מקור:
תגובות אחרונות