עד כה, הקשר בין התגובה הפתולוגית, ההישרדות ללא הישנות וההישרדות הכוללת, לאחר קבלת טיפול ניאו-אדג'ובנטי למלנומה, נותר לא ברור. החוקרים אספו נתונים מ-6 ניסויים קליניים העוסקים באימונותרפיה מבוססת אנטי PD-1 או טיפול ממוקד BRAF/MEK. הם הכלילו בסך הכל 192 חולים - 141 קיבלו אימונותרפיה (104 קיבלו שילוב של איפילימומאב וניבולומאב; 37 טיפול יחיד מסוג אנטי PD-1) ו-51 חולים קיבלו טיפול ממוקד.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו כי תגובה פתולוגית מלאה התרחשה ב-40% מהמטופלים, כאשר 47% קיבלו טיפול ממוקד ו-33% קיבלו אימונותרפיה (43% קיבלו אימונותרפיה מהסוג המשולב ו-20% קיבלו טיפול יחיד). כמו כן, נמצא כי תגובה פתולוגית מלאה הייתה בקורלציה להישרדות טובה יותר ללא הישנות (הישרדות לשנתיים ללא הישנות ב-89% מהחולים עם תגובה מלאה לעומת 50% בחולים ללא תגובה פתולוגית מלאה, P < 0.001) ולהישרדות הכוללת (הישרדות כוללת של שנתיים ב-95% מהחולים עם תגובה מלאה לעומת 83% בחולים ללא תגובה מלאה, P = 0.027). זאת ועוד, נמצא כי בחולים עם תגובה פתולוגית מלאה, תגובה כמעט מלאה או תגובה חלקית עם טיפול אימונותרפי, דווחו מעט מאוד הישנויות של המחלה (הישרדות ללא הישנות של שנתיים תועדה ב-96% מהחולים). לבסוף, במועד כתיבת המאמר, אף לא חולה אחד נפטר ממלנומה, אף שאפילו עם תגובה פתולוגית מלאה בשל טיפול ממוקד, שיעור ההישרדות ללא הישנות במשך שנתיים היה רק 79% וההישרדות הכוללת 91%.
החוקרים הגיעו למסקנה כי תגובה פתולוגית צריכה להוות תוצא מוקדם לניסויים קליניים ויכולה לשמש כמדד חדש לפיתוח ואישור טיפולים בחולי מלנומה.
מקור:
Menzies, A. M. et al. Nature Medicine 2021; 27; 301–309. https://doi.org/10.1038/s41591-020-01188-3
תגובות אחרונות