מטרת המחקר הייתה לקבוע האם מאפייני MRI ותתי-סוגים מולקולריים משפיעים על יכולת הזיהוי של סרטן שד ב-MRI אצל מטופלות בסיכון גבוה. החוקרים בחנו 104 מקרים של נשים בסיכון גבוה אשר אובחנו לאחר שתוצאות MRI הראו נגעים בדרגה 4-5. מאפייני MRI בזמן האבחנה הושוו לתוצאות MRI קודמות, בהן היה דירוג BI-RADS 1-2-3.

תוצאות המחקר הראו כי בקבוצת המחקר היו 77 מקרים עם תוצאה שלילית כוזבת ב-MRI. כמו כן, כ-51 מקרים סך הכל של סרטן לא עברו ניהול מתאים ו-26 פורשו לא כראוי. כמו כן, לא נמצא קשר בין מאפייני MRI, סוג הקולטן ותדירות פספוס מקרי סרטן. בנוסף, הגורמים העיקריים שהובילו לכך שנגעים פורשו שלא כשורה היו נגעים מרובים בחזה, ביופסיה/ניתוח קודם ויציבות לאורך זמן. על פי החוקרים, רוב המקרים בהם היה ניהול לא מתאים היו תוצאה של גודל קטן והאדרה משמעותית של הפרנכימה ברקע. החוקרים כתבו גם כי חלקם היחסי של המקרים שפוספסו היה נמוך יותר במקרה של נשאיות BRCAי(59%) בהשוואה למקרים של נשים שלא היו נשאיות (79%), p < 0.05, רווח בר-סמך 95%: 1.02-6.74.

החוקרים סיכמו כי מאפיינים ב-MRI או תת-סוגים מולקולריים לא השפיעו על יכולת הגילוי של סרטן שד. נגעים בחזה לאחר ניתוח צריכים להבחן בהקפדה יתרה על פי החוקרים. כמו כן, יציבות לאורך זמן אינה מאפשרת לשלול ממאירות.

מקור:

Julie Bilocq-Lacoste et. al (2022) Tomogaphy DOI: 10.3390/tomography8010027

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה