ילדים עם סוכרת סוג 1 בשלב 1 (לא תסמיני) נמצאים בסיכון מוגבר להתקדמות המחלה לשלב 3 (מחלה קלינית) ועל כן זקוקים לניטור מדויק. מטרת המחקר היתה לקבוע האם מדדים של ניטור גלוקוז מתמשך (Continuous Glucose Monitoring - CGM) יכולים לנבא התקדמות קרובה של הסוכרת.
עוד בעניין דומה
מתוך מחקר Autoimmunity Screening for Kids זוהו 91 ילדים עם תוצאות חיוביות של נוגדנים עצמיים מסוג anti-islet וערכי CGM ידועים בבסיס (גיל חציוני של 11.5 שנים; 48% ממוצא אתני לבן לא היספני, 57% נקבות). ילדים אלה היו במעקב למשך חציוני של 6 (טווח של 0.2-34) חודשים לצורך זיהוי התפתחות סוכרת קלינית. מתוך אלו, 16 (18%) נבדקים התקדמו לסוכרת תסמינית בטווח חציוני של 4.5 (טווח 0.4-29) חודשים.
תוצאות המחקר הדגימו כי ילדים שהתקדמו למחלת סוכרת תסמינית התייצגו עם ערכי גלוקוז ממוצעים גבוהים באופן מובהק, לעומת ילדים שלא התקדמו למחלה תסמינית (119 לעומת 105 מ"ג/ד"ל; p<0.001).
בנוסף, בקבוצה של הילדים שהתקדמו למחלה תסמינית נצפתה שונות גליקמית גבוה לעומת קבוצת מקרי הביקורת (סטיית תקן של 27 לעומת 16, מקדם השונות של 21 לעומת 15, שוני יומי ממוצע של 24 לעומת 16, MAGE [mean amplitude of glycemic excersions] של 43 לעומת 26; p<0.001 לכולם).
עבור אלה שהתקדמו למחלה תסמינית, 21% מהזמן ערכי הגלוקוז היו גבוהים מ-140 מ"ג/ד"ל (Time Above - TA), ו-8% מהזמן מעל 160 מ"ג/ד"ל, לעומת 3% ו-1%, בהתאמה, בקבוצת מקרי הביקורת.
בניתוח שרידות נמצא כי הסיכון להתקדמות לסוכרת בטווח של שנה עמד על 80% במטופלים עם TA140>10%; בעוד הסיכון עמד על 5% במטופלים אחרים. ניתוח ביצועי הניבוי לפי עקומת ROCי(receiver operating curve) הדגים שטח תחת העקומה (Area Under the Curve - AUC) של 0.89≤ עבור מודלים משולבים ועצמאיים של מדדי CGM.
מסקנת החוקרים היתה כי TA140>10% נמצא קשור לסיכון גבוה להתקדמות לסוכרת תסמינית בשנה הקרובה, עבור ילדים עם נוגדנים עצמיים. משום כך, ראוי להשתמש ב-CGM לניטור קבוע של ילדים שבסיכון גבוה וכדאי להשתמש ב-CGM כקריטריון הכללה במחקרים מניעתיים.
מקור:
תגובות אחרונות