מטרת המחקר היתה לתאר את תהליך קבלת ההחלטות ההורי ואת תכנון הלידה בהריונות המתאימים לתכנון טיפול פליאטיבי פרינטאלי. החוקרים ביצעו מחקר תצפיתני פרוספקטיבי רב מרכזי אשר כלל 736 מקרים עם אנומליה עוברית שהיו מתאימים להפסקת הריון והגבלה של טיפולים משמרי חיים לעובר נדונה בהם. החוקרים בדקו  אבחנה טרום לידתית, תהליך קבלת החלטות, תכנון סוג לידה, מאפייני לידה ותוצאים בלידה ובעובר. התוצא העיקרי שנמדד היה ההחלטה הסופית לאחר דיונים.

תוצאות המחקר הראו כי טיפול פליאטיבי פרינטאלי נשקל אצל 102/736 (13.9%) מההריונות (106 יילודים). על פי החוקרים, הדיונים היו רב  תחומיים אצל 99/106 (93.4%) מהמקרים. הסיבה העיקרית לתכנון טיפול פליאטיבי בלידה היה מוות בלתי נמנע בטווח הקצר אצל 39 מקרים (53.4%). בסך הכל, 76/106 (71.7%) יילודים נולדו חיים ו-18/106 (17%) היו חיים במעקב האחרון, ביניהם היו ארבעה עם תכנית פליאטיבית פרינטאלית.

החוקרים סיכמו כי חלק קטן בלבד מההפרעות העובריות החמורות וחשוכות המרפא היו בסבירות להגיע להגבלה על התערבות משמרת חיים. כמו כן, ייתכן שטיפול פליאטיבי פרינטאלי אינו מתאים לשמש כאלטרנטיבה אוניברסלית להפסקת הריון.

מקור:

C de Barbeyrac et. al (2022) BJOG DOI: https://doi.org/10.1111/1471-0528.16976

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה