הפרעת העלאת גרה (Rumination Syndrome) היא הפרעה בתקשורת בין מערכת העיכול והמוח (Disorder of Gut-Brain Interaction - DGBI) עם אטיולוגיה לא ידועה. במחקר זה החוקרים ביקשו להעריך את השכיחות העולמית שלה ואת הקשר למצבים רפואיים אחרים.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר החוקרים אספו מידע דרך המרשתת ב-26 מדינות. הנבדקים חולקו באופן שווה על פי מדינת מוצא, מין וקבוצת גיל וזומנו לביצוע "משאל בריאות" בעזרת שאלון אבחוני של ROME IV ושאלון משלים המתייחס לפקטורים עם קשר פוטנציאלי ל-DGBI.
54,127 נבדקים השלימו את השאלונים (51% זכרים, גיל ממוצא של 44.3 שנים).
תוצאות המחקר הדגימו כי שכיחות הפרעת העלאת גרה עמדה על 3.1% באוכלוסיה (רווח בר-סמך של 95%, 3-3.3). השכיחות הגבוה ביותר נמצאה בברזיל (5.5%, רווח בר-סמך של 95%, 4.5-6.5) והנמוכה ביותר בסינגפור (1.7%, רווח בר-סמך של 95%, 1.1-2.2).
גילם הממוצע של נבדקים עם הפרעת העלאת גרה עמד על 44.5±15.6. הפרעה זו נמצאה בשכיחות גבוה יותר דווקא בנשים (54.5%).
מאפיינים עצמאיים המקושרים להפרעת העלאת גרה כללו: דיכאון (יחס סיכויים של 1.46), חרדה (יחס סיכויים של 1.8), BMI (יחס סיכויים של 1.04) ומין נקבה (יחס סיכונים של 1.19).
מטופלים עם מספר DGBI נמצאו בסיכון מוגבר לפתח הפרעת העלאת גרה, כאשר בסיכון הגבוה ביותר עמדו מטופלים עם ארבעה מוקדים של DGBI (יחס סיכויים של 15.9).
בנוסף נמצא כי נבדקים עם הפרעה העלאת גרה סובלי מאיכות חיים (Quality of Life - QoL) ירודה, בהשוואה לשאר הנבדקים בעוקבה (ציון PROMIS-10:י QoL פיזי ממוצע של 12.9 לעומת 14.5; QoL רגשי ממוצע של 12 לעומת 13.6).
מסקנת החוקרים היתה כי השכיחות של הפרעת העלאת גרה היתה גבוהה משדווח עליה ברוב מחקרי האוכלוסין הקודמים, ועל כן כנראה נמצאת בתת אבחון בקליניקה. מומלץ להעלות מודעות להפרעת העלאת גרה בקרב רופאים על מנת לשפר את הטיפול בה.
מקור:
תגובות אחרונות