במסגרת מחקר שפורסם בכתב העת Rheumatology (Oxford), מטרת החוקרים היתה להעריך את שיעורי השכיחות ולזהות את המנבאים בבסיס אירועים חריגים (AE: Adverse Events) במהלך השנה הראשונה לטיפול במתוטרקסט בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונית (RA: rheumatoid arthritis).
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל חולי RA המתחילים טיפול עם מתוטרקסט. המידע אשר נאסף למחקר הוצא מה-Rheumatoid Arthritis Medication Studyי(RAMS) בבריטניה. האנליזה כללה מטופלים בני 18 ומעלה, אשר אובחנו עם RA על ידי רופא, בעלי סימפטומים הנמשכים שנתיים או יותר, אשר מתחילים טיפול עם מתוטרקסט לראשונה.
האירועים החריגים נרשמו באמצעות תשאול המטופלים במהלך ביקורי המעקב, לאחר 6 ו- 12 חודשים. תקופות היארעות האירועים החריגים אשר דווחו היו ב-0-6 חודשים, 6-12 חודשים ו-0-12 חודשים למעקב. הקשרים בין מאפייני הבסיס לבין האירועים החריגים הוערכו באמצעות רגרסיה לוגיסטית מרובת-משתנים.
בסך הכל נכללו במחקר 1,069 מטופלים, כאשר 77.5% מתוכם חוו לכל הפחות אירוע חריג אחד. האירועים החריגים השכיחים ביותר אשר דווחו היו אירועים גסטרואינטסטינלים (42.0%), נוירולוגים (28.6%), רירית ועור (26.0%), ריאתיים (20.9%), עלייה ב-alanine transaminaseי(18.0%) ואירועים המטולוגיים (5.6%).
המשתנים אשר נקשרו עם סיכויים גבוהים יותר להתפתחות אירועים חריגים היו נשים לעומת גברים (אירועים גסטרואינטסטינלים, רירית ועור, נוירולוגים) וצריכת אלכוהול (בחילות, אלופציה, רירית ועור). גיל מבוגר, עלייה ב- estimated Glomerular Filtration Rateי(eGFR) וצריכת אלכוהול נקשרו עם שיעור נמוך יותר של אירועים חריגים המטולוגיים מדווחים.
לסיכום, אירועים חריגים היו נפוצים בקרב מטופלים במהלך השנה הראשונה לטיפול עם מתוטרקסט, אם כי רובם לא היו חמורים. היכרות עם שיעור האירועים החריגים ועם המשתנים הנקשרים איתם היא בעלת ערך כאשר דנים בסיכונים האפשריים טרם תחילת הטיפול עם מתוטרקסט.
מידע זה עשוי לסייע למטופלים לבצע החלטות מושכלות לגבי הטיפול עם מתוטרקסט, וכך אולי להעלות את שיעור הדבקות וההישמעות לטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות