במחקר שפורסם ב-Epilepsia, מטרת החוקרים היתה לסכם את הראיות הקיימות על יעילות וסבילות הטיפולים עם קוצב וגאלי (VNS: vagus nerve stimulation), גירוי תגובתי (RNS: responsive neurostimulation) וגירוי מוחי עמוק (DBS: deep brain stimulation), במסגרת סקירה שיטתית ומטא-אנליזה.
עוד בעניין דומה
החוקרים עבדו לפי אמות-מידת הדיווח של PRISMA, וחיפשו מידע ב-Ovid Medline, Ovid Embase, וב-Cochrane Central Register of Controlled Trials. החוקרים כללו מחקרים מבוקרי אקראיות (RCT: randomized controlled trials) ואת מחקרי ההרחבה בתווית-פתוחה המשויכים להם, וכן סדרות מקרים פרוספקטיביות, עם 20 משתתפים ומעלה (לא נכללו מחקרים המוגבלים לילדים). התוצא הראשוני של המחקר היה האחוז הממוצע (או חציון, במידה והוא לא זמין) של ירידה בתדירות כלל ההתקפים האפילפטיים במעקב האחרון, בהשוואה לנתוני הבסיס. תוצאים שניוניים כללו שיעור המגיבים לטיפול, ושיעור המטופלים ללא התקפים.
החוקרים זיהו 30 מחקרים ראויים לבחירה, כאשר 6 מתוכם היו RCT. בתקופת מעקב ארוכת-טווח (ממוצע 1.3 שנים), חמישה מחקרים תצפיתיים ל-VNS דיווחו על ירידה של 34.7% באחוז הממוצע המאוגם (pooled) בתדירות ההתקפים (CI 95% -5.1, 74.5).
במחקרי הרחבה על RNS בתווית-פתוחה, ההפחתה החציונית בהתקפים הייתה 53%, 66% ו-75% לאחר שנתיים, חמש, ותשע שנות מעקב, בהתאמה. ל-DBS, חציון ההפחתה היה 56%, 65% ו-75% לאחר שנתיים, חמש ושבע שנים, בהתאמה. שיעור המטופלים ללא התקפים במעקב האחרון עלה באופן מובהק לאורך הזמן עם DBS ו-RNS, ונצפתה מגמה חיובית ל-VNS. איכות החיים השתפרה עם כלל המודלים. התלונות הנפוצות ביותר כללו צרידות, שיעול וכאב גרון ל-VNS, וכאב באתר ההשתלה, כאב ראש והפרעה בתחושה עם DBS ו-RNS.
לסיכום, מודלים לגירוי עצבי מהווים אפשרות טיפולים יעילה לאפילפסיה עמידה לטיפול, עם שיפור בתוצאים לאורך זמן ועם מספר תלונות משמעותיות. שיעורי הפחתת הפרכוסים בקרב שלושת הטיפולים היו דומים במהלך הפאזה הראשונית הסמויה. מחקרי מעקב ארוכי-טווח אחרונים מעודדים את הטיפול ב-RNS ו-DBS, אך הם חסרים ל-VNS.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות