על יעילותו של טיפול אימונותרפי טופיקלי להתקרחות אזורית

הטיפול בהתקרחות אזורית יכול להיות מאתגר לפעמים, ובייחוד עבור מטופלים עם מחלה שהיא מאוד מפושטת. בספרות ישנם דיווחים כי טיפול עם אימונותרפיה במגע באמצעות דיפנילציקלופרופנון (diphenylcyclopropenone) יכול להיות יעיל כטיפול טופיקלי אך המנגנון האימוני של הסתת התגובה האימונית עדיין איננו ברור.

במחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Dermatologic Therapy בחנו החוקרים את היעילות של טיפול אימונותרפיה טופיקלי עם דיפנילציקלופרופנון בנגעים אקוטיים, נגעי ביניים ונגעים כרוניים של התקרחות אזורית.

תוצאות המחקר הראו כי שיעורי התגובה לטיפול היו קשורים להסננה פריפוליקולרית של תאי T רגולטוריים. עוד נמצא כי בערך שני שליש מהמטופלים (67.5%) הדגימו שיעור תגובה של יותר מ-50% לאחר טיפול בן שישה חודשים עם דיפנילציקלופרופנון.

כמו כן נמצא כי מטופלים עם הופעת מחלה אקוטית או מחלת ביניים היו בעלי סיכוי גבוה יותר להגיב לטיפול.

בנוסף, למרות שבבדיקה אימונוהיסטוכימית המגיבים הדגימו לימפוציטים חיוביים ל-FOXP3, לא ניתן היה לאשר קשר זה על ידי מובהקות סטטיסטית (p=0.052). לבסוף, נמצא כי במטופלים עם נגעים מרובים, אשר היו בעלי הופעה כרונולוגית משתנה, בנגעים שהופיעו מוקדם יותר הגיבו מהר יותר בהשוואה לנגעים שהופיעו קודם.

ממחקר זה עולה כי טיפול אימונותרפיה טופיקלי עם דיפנילציקלופרופנון יעיל יותר בנגעים שהופיעו בסמוך לטיפול בהשוואה לנגעים עם משך ארוך יותר.

מקור:

Kyrmanidou E. et al. Dermatologic Therapy (2022). https://doi.org/10.1111/dth.15522

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה