הסברה הקיימת היא שטמוקסיפן, אשר משמשת בדרך כלל כטיפול אדג'ובנטי לסרטן השד, מפריעה למסלולים של האנזים ציטוכרום P450 ושל P-glycoprotein. מתן מקביל של הטיפול ביחד עם נוגדי קרישה פומיים ישירים (DOAC: direct oral anticoagulant) מהווה איום פוטנציאלי לתגובה בין-תרופתית, אשר עלולה להוביל לעלייה בסיכון לדימומים.

במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Network Open, מטרת החוקרים היתה להעריך את הסיכון לדמם בקרב חולות בסרטן השד המטופלות עם DOAC ועם טמוקסיפן, בהשוואה לטיפול מקביל עם DOAC ומעכבי ארומטאז (AI).

החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ומבוסס אוכלוסין באונטריו (קנדה), בתקופה בין 23 ביוני 2009 ועד ל-30 בנובמבר 2020, כאשר תקופת המעקב נמשכה עד ל-31 בדצמבר 2020. משתתפות המחקר היו מבוגרות בנות 66 ומעלה אשר קיבלו טיפול מקביל עם טמוקסיפן (בהשוואה ל-AI) ועם DOAC. התוצא הראשוני של המחקר היה אירוע דמם גדול, הדורש ביקור במיון או אשפוז, לאחר קבלת המרשם לטיפול.

החוקרים השתמשו במודל הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס, עם התייחסות למשתני-לוואי, על מנת להעריך את הקשר בין אירועי דמם לבין טיפול עם טמוקסיפן או AI בשילוב עם DOAC.

לצורך המחקר נאספו 4,753 משתתפים בסך הכל (4,679 [98.4%] נשים; גיל [סטיית תקן] ממוצע, 77.4 [7.4] שנים). 1,179 מתוכן (24.8%) קיבלו מרשם לטמוקסיפן ו-3,574 (75.2%) קיבלו מרשם ל-AI. טיפולי ה-DOAC הנפוצים ביותר היו ריברוקסבאן (2,530 [53.2%]) ואפיקסבן (1,665 [35.0%]). המטופלות שקיבלו AI היו צעירות יותר מאלו אשר קיבלו טמוקסיפן (גיל [סטיית תקן] ממוצע, 77.1 [7.3] לעומת 78.3 [7.6] שנים), עם ציון גבוה יותר לפי Charlson Comorbidity Index (ממוצע [סטיית תקן] 1.8 [2.4] לעומת 1.5 [2.2]), והיו בשלב מתקדם יותר של הסרטן (שלבים III ו-IV,י569 [15.9%] לעומת 127 [10.8%]).

במהלך תקופת מעקב חציונית של 166 ימים (טווח בין-רבעוני 111-527 ימים), הטיפול עם טמוקסיפן לא נקשר עם סיכון מוגבר לדמם משמעותי (29 מתוך 1,179 [2.5%]) לעומת הטיפול עם AI (119 מתוך 3,574 [3.36%]), כאשר ניתן בשילוב עם DOAC (הפרש סיכון מוחלט, 0.8% - יחס סיכונים משוקלל, 0.68 [רווח בר-סמך של 95% 0.44-1.06]). התוצאות הללו היו דומות באנליזות נוספות אשר השתמשו בהגדרה רחבה יותר לדמם ותוך התחשבות בתפקוד הכליות, הגבלת המעקב ל-90 יום, ריבוד לפי תקריות ושכיחות המשתמשות ב-DOAC ובהתחשב במשך מחלת הסרטן והסיכון המתחרה לתמותה.

לסיכום, ממצאי מחקר העוקבה מצביעים על כך שטיפול מקביל עם DOAC ועם טמוקסיפן לא נקשר לסיכון גבוה יותר לדמם בהשוואה לטיפול מקביל עם מעכבי ארומטאז. החוקרים מציינים כי קיימת חשיבות בהפצת ממצאיהם בנוגע לבטיחות הנראית לעין של שימוש מקביל עם DOAC ועם טמוקסיפן.

מקור:

Wang, T. F., Clarke, A. E., Awan, A. A., Tanuseputro, P., Carrier, M., & Sood, M. M. (2022). Hemorrhage Risk Among Patients With Breast Cancer Receiving Concurrent Direct Oral Anticoagulants With Tamoxifen vs Aromatase Inhibitors. JAMA network open, 5(6), e2219128.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה