לסוכרת מסוג 2 (T2DM) קשר לכבד שומני לא אלכוהולי (Nonalcoholic Fatty Liver Disease – NAFLD). יתרה מזאת, סוכרת הינה גורם סיכון משמעותי להתפתחות פיברוזיס של הכבד. ברם, התפקיד של רמות סוכר לאחר ארוחה (Postprandial blood glucose – PPG) כמרקר להתפתחות פיברוזיס כבדי עודנו לא ברור.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes & Metabolism ביקשו החוקרים לבחון את הקשר שבין PPG ופיברוזיס כבדי, וזאת בקרב מטופלים סינים עם NAFLD עם וללא T2DM.
מחקר זה כלל שלוש קבוצות בלתי תלויות של מטופלים עם NAFLD: 618 נבדקים עם T2DM או קדם סוכרת, 255 מטופלים עם T2DM או קדם סוכרת לאחר ביופסיית כבד ועוקבה פרוספקטיבית ללא סוכרת, אשר עברה מעקב חציוני של 4.22 שנים. במטופלים לאחר ביופסיית כבד הוערכה דרגת הפיברוזיס של הכבד בעזרת סטייג'ינג לפיברוזיס של הכבד ועל ידי ציון NAFLD Fibrosis Scoreי(NFS) בקרב אלו ללא ביופסיית כבד.
תוצאות המחקר הדגימו כי באוכלוסיית המחקר הראשונה התקיים קשר ישיר בין רמות PPG לדרגת NFS (יחס סיכויים: 0.02, רווח בר סמך 95%: 0.01-0.03, P<0.001). בקבוצת המחקר השנייה הודגם קשר ישיר בין רמות PPG לפרופורציית הביופסיות החיוביות לפיברוזיס מתקדם (P=0.012). רגרסיה לינארית רבת משתנים הדגימה כי רמות PPG הן בקשר ישיר לדרגת הפיברוזיס הכבדי (יחס סיכויים: 0.03, רווח בר סמך 95%: 0.00-0.06, P=0.049).
באוכלוסיית המחקר השלישית הודגם כי ישנו קשר ישיר בין רמות ה-PPG במצב הבסיס לרמות ה-NFS במהלך המעקב (יחס סיכויים: 0.103, רווח בר סמך 95%: 0.011-0.194, P=0.028).יתרה מזאת, הודגם קשר בין שינויים ב-PPG לשינויים ב-NFS מעבר לתקופת המעקב. לא הודגמו קשרים דומים בין פיברוזיס כבדי לבין רמות גלוקוז בצום או רמות HbA1c.
מתוצאות מחקר זה עולה כי מתקיים קשר בלתי תלוי בין חומרת הפיברוזיס הכבדי לרמות סוכר לאחר ארוחה, וזאת בקרב אוכלוסיית מחקר סינית עם NAFLD.
מקור:
תגובות אחרונות