מטרת מחקר זה היתה לבחון את תבניות הניהול הרפואי המקדים לאבחנה של זיהום נמקי של הרקמות הרכות באזור המפשעה ולזהות את המאפיינים המקושרים לעיכוב אפשרי באבחנה.
החוקרים השתמשו במאגר מידע של IBM Marketscan מהשנים 2001-2020 על מנת לזהות מקרים של זיהום נמקי של הרקמות הרכות של המפשעה. החוקרים זיהו ביקורים במרפאות עם תסמינים דומים (לדוגמה - נפיחות בפין, צלוליטיס) שאירעו קודם לאבחנה של זיהום נמקי של אזור המפשעה. ניתוח change point זיהה הזדמנויות לאבחון שקדמו לאבחנה. מודל העריך את הנראות לאבחנה דומה מבחינה תסמינית, המהווה הזדמנות מפוספסת לאבחון מוקדם של הזיהום הנמקי. מאפייני מטופל ומטפל הוערכו לצורך בחינת הקשר לעיכוב.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתוך 8,098 נבדקים עם אבחנה סופית של דלקת נמקית של הרקמות הרכות במפשעה, ל-4,032 (50%) היתה אבחנה דומה מבחינה תסמינית שקדמה לאבחנה הנכונה במסגרת חלון הזמנים לאבחנה שעמד על 21 ימים.
האבחנה הדומה הנפוצה ביותר היתה "הפרעה אורולוגית שאיננה זיהומית" (כגון נפיחות איברי המין [64%]), שעבורה 46% טופלו עם אנטיביוטיקה ו-16% ראו אורולוג. המודלים העריכו כי ב-5,096 ביקורי במרפאה עבור תסמינים דומים לזיהום נמקי (63%) היה עיכוב באבחנה (משך ממוצע של 6.2 ימים; 1.8 הזדמנויות מפוספסות לאבחנה).
גורמי הסיכון לעיכוב כללו רקע של זיהום בדרכי השתן (יחס סיכויים של 2.1) והשמנת יתר (יחס סיכויים של 1.6). ביקורים אצל יותר מרופא/מרפאה בודדים במהלך 24 שעות הדגימו ירידה משמעותית בסיכון לעיכוב באבחנה.
מסקנת החוקרים היתה כי כמעט 50% מהמטופלים שנאלצים לעבור הטריה או שמתים עקב זיהום נמקי של הרקמות הרכות של המפשעה מתייצגים בפני נותן שירות רפואי עם תסמין המרמז על אבחנה זו במהלך השלבים המוקדמים להתפתחות הזיהום הנמקי. רבים מהביקורים המוקדמים הללו מהווים הזמנות מפוספסת לאבחנה. מאמצים לצמצום הטיות לוגיסטיות וקוגניטיביות בהקשר של המקרה הנדיר הזה יכול להוביל לשיפור בתוצאים, אם האבחנה הנכונה תתבצע מוקדם ותוביל להתערבות מוקדמת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות