לויטמין D יש אפקטים אימונומודולטוריים, אך עדיין לא ברור האם קיים קשר כלשהו בין רמות ויטמין D לבין הרפס זוסטר. לכן, מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת British Journal of General Practice היתה לבחון האם קיים קשר בין ויטמין D והסיכון להיארעות הרפס זוסטר במבוגרים בממלכה המאוחדת.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה מחקר עוקבה שכלל משתתפים ממאגר המידע UK Biobank מכל רחבי אנגליה, וויילס וסקוטלנד אשר לגביהם היו תוצאות של לפחות בדיקה אחת של רמות ויטמין D המקושרת לתיק ברפואה הראשונית. החשיפה העיקרית במחקר הוגדרה כסטטוס ויטמין D אשר סווג כחסר (מתחת ל-25 ננומול לליטר), רמה בלתי מספקת (25-49 ננומול לליטר) או רמה תקינה של ויטמין D (50 ננומול לליטר ומעלה). חשיפות משניות כללו דיווח עצמי על תיסוף ויטמין D בהערכה בזמן הבסיס ותיעוד של מרשמים לויטמין D.
התוצא במחקר הוגדר כאבחנה של היארעות הרפס זוסטר, שזוהתה בהתאם לתיקים ברפואה ראשונית או לתיקי אשפוז בבתי חולים. לאחר מכן, התבצע שימוש ברגרסיית Weibull תוך תקנון לערפלנים פוטנציאליים בהם משתנים דמוגרפיים, תחלואות נלוות ודיכוי חיסוני. סך הכל, נמצאו 177,572 משתתפים שעמדו בתנאי ההיכללות ונכללו במחקר.
תוצאות המחקר הראו כי בזמן מעקב ממוצע של 10.1 שנים (סטיית תקן – 1.9 שנים) לא היתה עדות לסיכון בין רמות נמוכות של ויטמין D והיארעות גבוהה יותר של הרפס זוסטר, בהשוואה למשתתפים עם רמות מספיקות של ויטמין D (יחס סיכונים מתוקנן של חסר ויטמין Dי– 0.99, רב״ס 95% - 0.90-1.10; יחס סיכונים מתוקנן רמות בלתי מספיקות של ויטמין Dי– 1.03, רב״ס 95% - 0.96-1.10).
כמו כן, לא נמצא קשר בין תיסוף עם ויטמין D או קבלת מרשם לוויטמין D והיארעות של הרפס זוסטר (יחס סיכונים בקבוצת התיסוף – 0.88, רב״ס 95% - 0.67-1.16; יחס סיכונים בקבוצת המרשם – 1.11, רב״ס 95% - 0.91-1.34).
ממחקר זה עולה כי לא קיים קשר בין רמות ויטמין D, תיסוף ויטמין D או מרשם של ויטמין D והיארעות הרפס זוסטר. מעבר לכך, לא נמצאו ראיות התומכות בתיסוף ויטמין D כאסטרטגיה למניעת הרפס זוסטר.
מקור:
תגובות אחרונות