מטרת המחקר היתה להעריך את הקשר בין שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי SGLT2י(Sodium Glucose Cotransporter 2) לבין הופעה חדשה של פרפור עליות (Atrial Fibrillation - AF) בשגרה הקלינית.
עוד בעניין דומה
לצורך המחקר החוקרים השתמשו במרשמים לאומיים מדנמרק, נורבגיה ושוודיה בין השנים 2013-2018 על מנת לכלול מטופלים ללא רקע של AF שהחלו לאחרונה טיפול עם מעכבי SGLT2 או תרופה דומה ברת השוואה (אגוניסט לקולטן מסוג GLP-1י[Glucagon-Like Peptide 1]).
מחקר עוקבה זה נועד להעריך את ההופעה החדשה של AF במטופלים אלה באוכלוסיית Intention-to-treat בעזרת רגרסיה על שם COX, מתוקננת לפי מאפייני בסיס שעלולים להוות מערפלים ושקולים לפי ציוני נטייה.
במסגרת המחקר זוהו 79,343 נבדקים שהחלו טיפול עם מעכבי SGLT2 (59.2% דפאגליפלוזין, 40% אמפגליפלוזין, 0.8% קנאגליפלוזין ופחות מ-0.1% ארטוגליפלוזין) ו-57,613 נבדקים שהחלו טיפול עם אנטגוניסטים לקולטני GLP-1. גילם הממוצע של המשתתפים במחקר עמד על 61 שנים, מהם 60% היו גברים.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעורי ההיארעות המתוקננים של AF חדש עמד על 8.6 לכל 1,000 שנות אדם עבור נבדקים שהחלו טיפול עם מעכבי SGLT2 לעומת 10 לכל 1,000 שנות אדם עבור נבדקים שהחלו טיפול עם אגוניסטים לקולטני GLP-1. יחס הסיכונים המתוקנן עמד על 0.89 (רווח בר-סמך של 95%, 0.81-0.96) והפרש השיעורים עמד על 1.4 אירועים לכל 1,000 שנות אדם (רווח בר-סמך של 95%, 0.6-2.1).
כאשר החוקרים השתמשו בהגדרה של חשיפה לפי הטיפול שהתקבל, יחס הסיכונים המתוקנן לאירוע חדש של AF עמד על 0.87 (רווח בר-סמך של 95%, 0.76-0.99). לא הודגם הבדל סטטיסטי משמעותי בשיעורי הסיכון המתוקננים בתת הקבוצות של הנבדקים עם וללא רקע של אי ספיקת לב או מחלת לב וכלי דם משמעותיים.
מסקנת החוקרים היתה כי שימוש במעכבי SGLT2, בהשוואה לטיפול עם אגוניסט לקולטנים מסוג GLP-1, נמצא קשור לירידה מתונה בלבד בסיכון להופעת AF חדש.
מקור:
תגובות אחרונות