במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Radiation Oncology, מטרת החוקרים היתה להעריך את הפרוגנוזה של המטופלים בעקבות הפחתת מינון הקרינה שניתנה לאחר הניתוח (PORT: postoperative radiotherapy) לקשריות הלימפה בסרטן סופרה-גלוטי (SC).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו נתוני עולם אמיתי משני מרכזים אונקולוגיים. במרכז הראשון, אזורי הקשריות המעורבים (אזורים בסיכון גבוה, HRL:יhigh-risk levels) ואלו הבאים אחריהם קיבלו קרינה במינון של 60.06 גריי/1.82 גריי לכל פרקציה, כאשר האזורים הלא-מעורבים (אזורים בסיכון נמוך, LRL:י low-risk levels) קיבלו קרינה במינון של 50.96 גריי/1.82 גריי לפרקציה.
במרכז השני, כלל האזורים קיבלו קרינה במינון 50 גריי/2 גריי לפרקציה. החוקרים השתמשו בשיטת קפלן-מאייר לצורך הערכת שיעורי השליטה באזור הנמצא בסיכון גבוה (HRC: high-risk levels control), השליטה האזורית (RC: regional control), השרידות הכוללת (OS: overall survival), השרידות ללא התקדמות (PFS: progression-free survival) והשרידות ללא גרורות מרוחקות (DMFS: distant metastasis-free survival).
במסגרת האנליזה נכללו 124 חולים בסך הכל (62 במרכז 1, 62 במרכז 2). למרבית החולים (106, 85.5%) היה גידול בשלב T3/N + tumor. תקופת המעקב החציונית עמדה על 45 חודשים (טווח 1-163 חודשים). לא נמצאו הבדלים מובהקים מבחינת ה-OSי(p = 0.126), ה- RC (p = 0.514), ה-PFSי(p = 0.195) וה-DMFSי(p = 0.834). מרבית החזרות האזוריות (4, 80%) אירעו תוך שלוש שנים מהטיפול, וכולם התרחשו בטווח נפחי היעד.
מתוצאות המחקר עולה כי בקרב המטופלים ממרכז 1 לא נרשמו אירועים של כישלון אזורי ב-HRL, אך במרכז 2 אירעו שלושה (3/4) כשלים כאלו. הפחתת המינון ל-HRL הוביל לשיעור HRC נמוך יותר (100% לעומת 90.6%, p = 0.009). עם זאת, יש לציין כי שיעורי השליטה ב-LRLי(98.4%) היו שווים בין שני המרכזים.
לסיכום, בחולים עם SC המקבלים טיפול קרינתי לאחר ניתוח נמצא כי הפחתת מינון הקרינה לקשריות המעורבות הוביל לשיעור נמוך יותר של שליטה אזורית. עם זאת, לא נצפה שינוי מבחינת התוצאים בקשריות שאינן מעורבות. עקב כך, החוקרים מסכמים כי טיפול ל-HRL במינון של 50 גריי עשוי להיות טיפול שאינו מיטבי בחולי SC.
מקור:
תגובות אחרונות