נדרשת אופטימיזציה בכל הנוגע לשיקום הליכתי לאחר שבץ מוחי, כולל עצימות הפעילות ומשך הזמן הדרוש לכך. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology מטרת החוקרים היתה להעריך את עוצמת האימון האופטימלית (נמרצת לעומת מתונה) ומשך האימון המינימלי (4, 8 או 12 שבועות) הדרושים על מנת למקסם את השיפור המיידי ביכולת ההליכה בחולים עם שבץ כרוני.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו ניסוי קליני אקראי ורב-מרכזי במעבדות מחקר שיקום ופעילות גופנית החל מינואר 2019 ועד אפריל 2022. במחקר השתתפו מטופלים בני 40 עד 80 לאחר אירוע בודד של שבץ אשר היו להם מגבלות הליכה מתמשכות למשך 6 חודשים או יותר לאחר השבץ. החוקרים השתמשו בניתוח לפי ההקצאה (intent-to-treat analysis).
משתתפי המחקר חולקו באקראי, 1:1, לאימון אינטרוולים בעצימות גבוהה (HIIT) או לאימון אירובי בעצימות בינונית (MAT: moderate-intensity aerobic training), כאשר כל אחד מהם כלל אימוני הליכה במשך 45 דקות, 3 פעמים בשבוע, במשך 12 שבועות בסך הכל. פרוטוקול ה-HIIT כלל התפרצויות חוזרות של הליכה במשך 30 שניות במהירות המרבית הבטוחה ותקופות מנוחה לסירוגין של 30 עד 60 שניות כל פעם, תוך התמקדות בעצימות אירובית ממוצעת מעל 60% מעתודת הדופק (HRR: heart rate reserve).
פרוטוקול ה-MAT כלל הליכה מתמשכת עם מהירות מתוקננת על מנת לשמור על יעד ראשוני של 40% מה-HRR, תוך התקדמות של עד 60% מה-HRR לפי היכולת. התוצא הראשוני של המחקר היה המרחק ב-6-minute walk test. התוצאים הוערכו על ידי מודדים שפעלו בסמיות (blinded raters) לאחר 4, 8 ו-12 שבועות של אימון.
במחקר נכללו בסך הכל 55 משתתפים (גיל [סטיית תקן] ממוצע, 63 [10] שנים; 36 גברים [65.5%]), כאשר 27 מהם הוקצו באקראי ל-HIIT ו-28 ל-MAT. משך הזמן הממוצע (סטיית תקן) מעת השבץ המוחי היה 2.5 (1.3) שנים, ו-6-minute walk test distance הממוצע (סטיית תקן) בתחילת המחקר היה 239 (132) מטר.
המשתתפים הגיעו ל-1,675 מתוך 1,980 ביקורי טיפול מתוכננים (84.6%) ול-197 מתוך 220 ביקורי מבדק מתוכננים (89.5%). לא נצפו אירועים חריגים חמורים הקשורים להליכי המחקר.
הקבוצות הראו שינויים דומים ב-6-minute walk test distance לאחר 4 שבועות (HIIT, 27 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 6-48 מטרים]; MAT,י12 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 9- עד 33 מטרים]; הפרש ממוצע, 15 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 13- עד 42 מטרים]; P=.28).
עם זאת HIIT הוביל ליתרונות גדולים יותר לאחר 8 שבועות (58 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 39-76 מטרים] לעומת 29 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 9-48 מטרים]; הפרש ממוצע 29 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 5-54 מטרים]; P=.02) ולאחר 12 שבועות (71 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 49-94 מטרים] לעומת 27 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 3-50 מטרים]; הפרש ממוצע 44 מטרים [רווח בר-סמך של 95% 14-74 מטרים]; P=.005). כמו כן, HIIT הראה שיפורים גדולים יותר מ-MAT בכמה מדדים משניים של מהירות ההליכה ושל עייפות.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים הוכחה לכך שאימון בעצימות גבוהה מהווה פרמטר קריטי במינון הנדרש לצורך שיקום הליכה.
בחולים עם שבץ כרוני נמצא כי פעילות גופנית של הליכה נמרצת הובילה להישגים משמעותיים ומובהקים ביכולת ההליכה לאחר 4 שבועות בלבד, אך נדרשים לפחות 12 שבועות על מנת למקסם את ההישגים המיידיים בעקבות הפעילות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות