מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין גיל האבחון עם סוכרת סוג 2 לבין תסמיני דכאון, עקה מסוימת לסוכרת וחמלה עצמית בקרב נבדקים בגירים עם סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים השתמשו במידע מתוך מחקר חתך בשם CODECי(Chronotype of Patients with Type 2 Diabetes and Effect on Glycemic Control). החוקרים אספו מידע על אודות תסמיני דיכאון, עקה מיוחסת לסוכרת וחמלה עצמית, שנמדדו בעזרת שאלוני דיווח עצמי מתוקננים, בנוסף לנתונים סיוציודמוגרפיים וקליניים.
הם השתמשו במודלים של רגרסיה רב-משתנית, מתוקננים למשך תחלואה בסוכרת, מין, מוצא אתני, מצב מצוקה, מרשם לנוגדי דכאון (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors - SSRI) ו-BMI, על מנת לבחון את הקשר בין גיל האבחון בסוכרת סוג 2 לבין כל אחד מהתוצאים הפסיכולוגיים.
במחקר נכללו 706 נבדקים. 64 (9.1%) אובחנו עם סוכרת סוג 2 לפני גיל 40 שנים, 422 (59.8%) בין גילאי 40-59 שנים ו-220 (31.2%) בגיל 60 שנים ומעלה.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר תקנון עבור מערפלים מרכזיים, כולל משך תחלואה בסוכרת, גיל צעיר יותר במעמד האבחנה נמצא קשור לרמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון (בטא מתוקנן של -0.18, רווח בר-סמך של 95%, -0.25 עד -0.1; p<0.01) ועקה המקושרת לסוכרת (בטא מתוקנן של -0.03, רווח בר-סמך של 95%, -0.04 עד -0.02; p<0.01) ורמות נמוכות יותר של חמלה עצמית (בטא מתוקנן של 0.01, רווח בר-סמך של 95%, 0-0.02; p<0.01).
מסקנת החוקרים היתה כי אבחנה של סוכרת סוג 2 בגיל צעיר יותר נמצא קשור לרווחה פסיכולוגית ירודה. ממצאים אלה מרמזים כי יש צורך בתשומת לב קלינית וזמינות של תמיכה פסיכולוגית מותאמת גיל למטופלים עם סוכרת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות