במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology, מטרת החוקרים היתה לזהות אוכלוסייה ספציפית של חולים עם מחלות ראומטיות המטופלים עם ריטוקסימאב, אשר התועלת אצלם מטיפול מונע ראשוני נגד דלקת ריאות על רקע Pneumocystis jiroveciiי(PJP) גוברת על הסיכון העולה מתופעות הלוואי.

לצורך כך, החוקרים אספו 818 חולים שטופלו עם ריטוקסימאב בשל מחלות ראומטיות. 419 מתוכם קיבלו טיפול מונע עם trimethoprim-sulfamethoxazoleי(TMP-SMX) בנוסף לריטוקסימאב, כאשר היתר לא קיבלו טיפול זה.

החוקרים השתמשו ברגרסיית קוקס על מנת לבדוק את ההבדלים בין הקבוצות מבחינת השכיחות של PJP לשנה אחת. הערכת הסיכון-תועלת נעשתה בתת קבוצה עם ריבוד לפי גורמי סיכון, בהתבסס על המספר הדרוש לטיפול (NNT) על מנת למנוע מקרה אחד של PJP והמספר הדרוש לנזק (NNH) בשל תופעות לוואי קשות. ההסתברות ההפוכה לשקלול הטיפול יושמה על מנת למזער את המשתנים המתערבים לפי אינדיקציה.

מתוצאות המחקר עולה כי במהלך 663.1 שנות אדם נצפו 11 מקרים של PJP, עם שיעור תמותה של 63.6%. שימוש במקביל עם סטרואידים במינון גבוה (מעל 30 מיליגרם ליום של פרדניזון במשך 4 שבועות לאחר מתן ריטוקסימאב) היה גורם הסיכון החשוב ביותר לכך.

שכיחות ה-PJP (ל-100 שנות אדם) היתה 7.93 (2.91-17.25) בתת הקבוצה שטופלה עם סטרואידים במינון גבוה, לעומת 0.40 (0.01-2.25) בתת הקבוצה ללא טיפול עם סטרואידים במינון גבוה.

אף על פי שטיפול מניעתי עם TMP-SMX הפחית באופן מובהק את השכיחות הכוללת של PJP (יחס הסיכונים 0.11 ; 0.03-0.37), ה-NNT למניעת PJP אחד היה גבוה מה-NNH (146 לעומת 86). לעומת זאת, ה-NNT ירד ל-20 (10.7-65.7) בקרב החולים שטופלו במקביל עם סטרואידים במינון גבוה.

החוקרים מסכמים כי בקרב חולים המטופלים עם ריטוקסימאב וכן מקבלים במקביל טיפול עם סטרואידים במינון גבוה, התועלת הכרוכה בטיפול מניעתי ראשוני ל-PJP גוברת על הסיכון לתופעות לוואי חמורות.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה