בעבר הודגם כי חולי אפילפסיה נמצאים בסיכון לתמותה בטרם עת, כאשר קיימת שונות ניכרת בהתאם לאוכלוסיית המחקר. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Neurology, מטרת החוקרים היתה להעריך את הסיכון והסיבות לתמותה בקרב חולי אפילפסיה מקוריאה לפי גיל, חומרת המחלה, מהלך המחלה, תחלואה נלוות ומצב סוציו-אקונומי.

לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסין במסגרתו השתמשו במסד הנתונים של National Health Insurance, המקושר למרשם התמותה הלאומי בקוריאה.

החוקרים איתרו חולי אפילפסיה על סמך קודים אבחוניים לאפילפסיה/פרכוסים והשתמשו בנתונים על מרשמים לתרופות נוגדות פרכוסים (ASM: antiseizure medication) לצורך איתור חולי אפילפסיה אשר קיבלו טיפול חדש בין השנים 2008 ל-2016 והיו תחת תצפית עד לשנת 2017.

לאחר מכן, החוקרים העריכו את שיעור התמותה הגולמי (crude death rate) של תמותה מכל סיבה ושל התמותה הסגולית לפי סיבת המוות (cause-specific mortality), וכן את שיעור התמותה המתוקנן (standardized mortality ratios).

החוקרים איתרו בסך הכל 138,998 חולי אפילפסיה, ומתוכם זוהו 20,095 מקרי תמותה במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 4.79 שנים. שיעור התמותה המתוקנן עמד על 2.25 בקבוצה הכוללת של חולי אפילפסיה, עם ערך גבוה יותר בקבוצת הגיל הצעירה יותר בעת האבחון וכן במסגרת טווח זמן קצר יותר לאחר האבחנה.

שיעור התמותה המתוקנן בקבוצת המונותרפיה היה 1.56, כאשר בקבוצה תחת 4 ASMs או יותר השיעור עמד על 4.93. בחולי אפילפסיה ללא תחלואה נלוות נצפה שיעור תמותה מתוקנן של 1.61.

שיעור התמותה המתוקנן שנצפה בקרב חולי אפילפסיה שהתגוררו בסביבה כפרית היה גבוה יותר מזה שנצפה בקרב חולים שהתגוררו באזור עירוני (2.47 לעומת 2.03, בהתאמה).

גורמי התמותה שנצפו בקרב חולי האפילפסיה היו תחלואה צרברו-וסקולרית (18.9%, שיעור תמותה מתוקנן, 4.50), ממאירויות מחוץ למערכת העצבים המרכזית (15.7%, שיעור תמותה מתוקנן, 1.37), ממאירויות של מערכת העצבים המרכזית (6.7%, שיעור תמותה מתוקנן, 46.95), דלקת ריאות (6.0%, שיעור תמותה מתוקנן 2.08) וסיבות חיצוניות (7.2%, שיעור תמותה מתוקנן, 2.17), כולל התאבדות (2.6%, שיעור תמותה מתוקנן, 2.07). מחלת האפילפסיה עצמה וסטטוס אפילפטיקוס היוו 1.9% משיעור התמותה הכולל.

יש לציין כי שיעור התמותה העודפת הקשורה לדלקת ריאות ולגורמים חיצוניים היתה גבוהה באופן מתמשך, בעוד שהתמותה העודפת הקשורה לממאירויות ולתחלואה צרברו-וסקולרית נטתה לרדת ככל שגדל הזמן מעת האבחנה.

לסיכום, ממצאי החוקרים הדגימו כי קיימת תמותה עודפת בחולי אפילפסיה אשר נצפתה גם בחולים שאינם סובלים מתחלואה נלוות ובחולים שטופלו עם מונותרפיה. החוקרים מציינים כי הפערים האזוריים והסיכונים המתמשכים לתמותה מסיבות חיצוניות למשך כעשור מרמזים על נקודות התערבות אפשריות. בנוסף לשליטה בהתקפים, יש מקום לחינוך החולים בנוגע למניעת פציעות, מעקב אחרי מחשבות אובדניות ונקיטת מאמצים בשיפור הנגישות לטיפול באפילפסיה על מנת להפחית את שיעורי התמותה בחולים אלה.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה