סוכרת 22.06.2023

בטיחות הטיפול עם מעכבי SGLT2 אינה תלויה ברמה הגליקמית

טיפול עם מעכבי SGLT2 הוביל לתועלת טיפולית רבה יותר לעומת הטיפול עם מעכבי DPP-4. יעילות הטיפול נצפתה בחולי סוכרת עם רמות שונות של שליטה גליקמית ללא קשר בין ערך HbA1c לסיכון לתופעות לוואי

תרופות, סוכרת ולב. אילוסטרציה

הטיפול עם Sodium-glucose cotransporter 2 inhibitorי(SGLT2i) בחולי סוכרת נקשר עם יתרונות קרדיווסקולריים ולמספר תופעות לוואי. עם זאת, לא ידוע האם היעילות ההשוואתית ופרופיל הבטיחות משתנים כתלות בערך ההמוגלובין המסוכרר(HbA1c)  בבסיס.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine, מטרת החוקרים היתה להשוות את היעילות הקרדיווסקולרית והבטיחות של טיפול עם SGLT2i לעומת מעכבי dipeptidyl peptidase 4י(DPP-4i) במבוגרים עם סוכרת סוג 2 (T2D). היעילות והבטיחות נבדקו הן באופן כללי והן על פני רמות בסיס שונות של HbA1c.

לצורך המחקר נאספו 144,614 מבוגרים מארה"ב שהיתה להם אבחנה מתועדת של T2D. החוקרים ערכו מחקר השוואתי בנוגע ליעילות והבטיחות בטיפול של חולי T2D אשר החלו טיפול חדש עם SGLT2i או עם DPP-4i. כלל המשתתפים היו בעלי ביטוח מסחרי והיתה להם לכל הפחות בדיקת HbA1c אחת שנעשתה במהלך שלושת החודשים שקדמו לתחילת הטיפול.

התערבות המחקר הוגדרה כהתחלה של טיפול עם SGLT2i או DPP-4i. התוצאים הראשוניים היו מרוכבים מאוטם שריר הלב, שבץ מוחי או תמותה מכל סיבה (אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים [MACE: modified major adverse cardiovascular events]) וכן אשפוז בשל אי ספיקת לב (HHF: hospitalization for heart failure).

תוצאי הבטיחות היו היפו-וולמיה, שברים, נפילות, זיהומים בגניטליה, חמצת קטוטית סוכרתית (DKA), פגיעה כלייתית חריפה (AKI) וקטיעה של הגפיים התחתונות.

החוקרים ערכו אומדן של שיעור ההיארעות (IR) לכל 1,000 שנות אדם, יחסי הסיכונים והפרשי השיעורים (rate differences) עם רווח בר-סמך של 95% תוך התייחסות ל- 128 משתני לוואי.

בקריטריוני הכללה עמדו 144,614 מבוגרים בסך הכל (גיל [סטיית תקן] ממוצע, 62 [12.4] שנים; 54% גברים) אשר מאובחנים עם T2D והחלו טיפול עם SGLT2i (n = 60,523) או עם DPP-4iי(n = 84,091). ערך ה- HbA1c בתחילת המחקר היה פחות מ-7.5% בקרב 44,099 משתתפים, בין 7.5% ל-9% אצל 52,986 משתתפים ולמעלה מ-9% בקרב 47,529 משתתפים.

מתוך כלל המשתתפים, 87,274 הותאמו 1:1 בציון נטייה לחשיפה: 24,052 מטופלים להם נמדד HbA1c בערך הנמוך מ-7.5%; 32,290 עם HbA1c שנע בין 7.5% ל-9%; ו-30,932 מטופלים עם HbA1c גבוה מ-9% (על מנת להמיר את אחוז ההמוגלובין הכולל לשיעור ההמוגלובין הכולל יש להכפיל ב-0.01).

מתוצאות המחקר עולה כי התחלה של טיפול עם SGLT2i, לעומת התחלת טיפול עם DPP-4i, נקשרה עם סיכון מופחת ל-MACE (שיעור היארעות לכל 1,000 שנות אדם, 17.13 לעומת 20.18, בהתאמה; יחס הסיכונים 0.85; רווח בר-סמך של 95%: 0.75-0.95 הפרשי השיעורים, −3.02; רווח בר-סמך של 95% -5.23 עד –0.80) ובסיכון ל-HHF (שיעור היארעות לכל 1,000 שנות אדם 3.68 לעומת 8.08, בהתאמה; יחס הסיכונים 0.46 רווח בר-סמך של 95% 0.35 עד 0.57; הפרשי השיעורים -4.37; רווח בר-סמך של 95% −5.62 עד −3.12) במשך תקופת מעקב ממוצעת של שמונה חודשים, ללא עדות להטרוגניות של השפעת הטיפול על פני ערכים שונים של HbA1c.

עוד עולה מהמחקר כי בהשוואה ל-DPP-4i, הטיפול עם SGLT2i נקשר עם סיכון מוגבר לזיהומים בגניטליה ול-DKA וכן עם סיכון מופחת ל-AKI. הממצאים היו עקביים על פני רמות ה-HbA1c השונות, למעט סיכון בולט יותר לזיהומים בגניטליה הקשורים ל-SGLT2i במטופלים להם נמדדו ערכי HbA1c של 7.5% עד 9% (שיעור היארעות לכל 1,000 שנות אדם 68.5 לעומת 22.8, בהתאמה; יחס הסיכונים 3.10; רווח בר-סמך של 95% 2.68-3.58; הפרשי השיעורים 46.22; רווח בר-סמך של 95% 40.54-51.90).

לסיכום, תוצאות החוקרים מדגימות כי חולי T2D אשר החלו טיפול עם SGLT2i היו בסיכון מופחת ל-MACE ול-HHF בהשוואה לאלה שהחלו טיפול עם DPP-4i. כמו כן, הטיפול עם SGLT2i נקשר עם סיכון מוגבר לזיהומים בגניטליה ו-DKA ועם סיכון נמוך יותר ל-AKI, ללא קשר לערך ה-HbA1c שנמדד בבסיס.

נושאים קשורים:  סוכרת סוג 2,  מעכבי SGLT2,  המוגלובין מסוכרר,  מעכבי DPP-4,  יעילות,  בטיחות,  מחקרים
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו