חולי מחלות מעי דלקתיות (IBD) נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים תרומבואמבוליים. עם זאת, חסרות עדויות בנוגע לסיכון להיארעות של שבץ מוחי בטווח הארוך בקרב חולים אלה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Neurology מטרת החוקרים היתה לבחון האם לחולי IBD, אשר אובחנו באמצעות ביופסיה, יש סיכון מוגבר לטווח הארוך ללקות בשבץ מוחי.

לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה אשר כלל את כל חולי ה-IBD שאובחנו באמצעות ביופסיה בשוודיה בין השנים 1969 ו-2019, עד חמישה משתתפים תואמים למטופל לצורך ייחוס אשר נבחרו באקראי מהאוכלוסיה הכללית, וכן את נתוניהם של האחים והאחיות של החולים, ללא IBD.

התוצא הראשוני של המחקר היה היארעות של שבץ מכל סוג. התוצאים השניוניים היו שבץ איסכמי ושבץ דימומי (המורגי). האבחנה של שבץ מוחי זוהתה מ-Swedish National Patient Register על ידי שימוש באבחנות ראשוניות ושניוניות כאחד. יחסי סיכונים מתוקננים להיארעות של שבץ מוחי נאמדו באמצעות flexible parametric survival models.

באנליזה נכללו בסך הכל 85,006 חולי IBD [כולל מחלת קרוהן [CD n=25,257], קוליטיס כיבית (UC, n=47,354) ו-IBD-unclassifiedי(IBD-U, n=12,395)], 406,987 משתתפים תואמים ו-101,082 אחים ואחיות שלמים, ללא IBD.

מתוך כלל המשתתפים נצפו 3,720 מקרי שבץ מוחי בחולי IBD (שיעור ההיארעות= 32.6 ל-10,000 שנות אדם) ו-15,599 במשתתפים התואמים (שיעור ההיארעות 27.7, יחס סיכונים מתוקנן, 1.13; רווח בר-סמך של 95% 1.08-1.17).

עוד עולה מתוצאות החוקרים כי העלייה ביחס הסיכונים המתוקנן נותרה גבוהה גם לאחר 25 שנים מעת האבחנה, באופן התואם למקרה שבץ אחד נוסף לכל 93 חולי IBD עד לתקופה זו. העודף ביחס הסיכונים המתוקנן נבע בעיקר עקב שבץ איסכמי (יחס סיכונים מתוקנן, 1.14; 1.09-1.18) ולא משבץ דימומי (יחס סיכונים מתוקנן, 1.06; 0.97-1.15).

הסיכון לשבץ מוחי איסכמי גדל באופן מובהק על פני תת הסוגים של IBD [CD (שיעור ההיארעות 23.3 לעומת 19.2; יחס סיכונים מתוקנן, 1.19;  1.10-1.29), UC (שיעור ההיארעות 25.7 לעומת 22.6; יחס סיכונים מתוקנן, 1.09; 1.04-1.16) ו-IBD-U (שיעור ההיארעות 30.5 לעומת 22.8; יחס סיכונים מתוקנן, 1.22; 1.08-1.37)]. תוצאות דומות נמצאו גם כאשר נערכה השוואה בין חולי ה-IBD לבין אחיהם ואחיותיהם.

לסיכום, חולים IBD נמצאו כבעלי סיכון מוגבר לשבץ מוחי, ובמיוחד לאירועים איסכמיים, וזאת ללא קשר לתת הסוג של ה-IBD. עוד נמצא כי הסיכון העודף לכך נמשך גם 25 שנים לאחר האבחנה. החוקרים מציינים כי ממצאיהם מדגישים את הצורך בערנות קלינית בנוגע לסיכון העודף לאירועים צרברווסקולריים בחולי IBD בטווח הארוך.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה