שכיחות סרטן המעי הגס והחלחולת עולה בקרב אוכלוסיה מתחת לגיל 50, אך עדיין נחשבת לתחלואה שאינה נפוצה ולכן אוכלוסייה זו עלולה לחוות עיכובים בטיפול העלולים להשפיע על שלב ההתפשטות המחלה ועל ההישרדות.
בעבודה רטרוספקטיבית זו מקנדה בחנו החוקרים 5,026 חולי סרטן מעי גס מתחת לגיל 50 שאובחנו במחוז אונטריו בין השנים 2007-2018. הזמן בין הפרזנטציה הראשונה לבין התחלת הטיפול חושב (באמצעות נתוני אדמיניסטרציה ו-Billing), ונבחן המתאם בין אורך זמן זה לבין ההישרדות הכללית. האנליזה בוצעה גם בתת קבוצות: lower urgency (כלומר חולים שמחלתם לא אובחנה באופן בהול), חולים ללא גרורות, חולים שלא עברו הדמיה/אנדוסקופיה בשבועיים שקדמו לאבחנה, חולים שהמרווח בין האבחנה לטיפול היה 28 ימים ומעלה.
תוצאות:
הגיל הממוצע היה 44, 48% נשים, 25% מחלה גרורתית באבחנה, 31% גידול רקטלי.
בקרב 2,548 (כמחצית) חולים האבחנה לא בוצעה במצב של בהילות רפואית.
מרווח הזמן עד להתחלת טיפול היה 108 יום (חציון, טווח 55-214 יום). בחולים עם מחלה גרורתית מרווח הזמן להתחלת טיפול היה קצר יותר 83 יום (חציון).
הישרדות ל-5 שנים הייתה 69.8%.
אנליזה הראתה כי זמן קצר יותר עד לטיפול (<108 יום) היה קשור להישרדות פחותה. מרווח זמן של >18 שבועות לא הוביל להישרדות פחותה לעומת מרווח של 12-18 שבועות. תוצאות אלה חזרו על עצמן גם בקבוצת החולים שהוגדרה כ-lower-urgency.
מסקנות החוקרים:
במדגם זה של חולי סרטן מעי גס צעירים מרווח הזמן בין האבחנה לבין תחילת הטיפול לא היה קשור לתוצאות הישרדות. עובדה זו מצביעה על כך שהזמן עד לתחילת הטיפול לא צריך להיות יעד לשיפור באוכלוסיה זו, כיוון ששינוי בו לא ייתרגם לשיפור ב-outcomes של החולים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות