נטילה של דולגלוטייד (Dulaglutide - DU) במינון של 1.5 מ"ג נמצאה קשורה לשיפור במכלול התוצאים הכלייתיים שנבדקו במחקר REWINDי(Researching Cardiovascular Events with a Weakly Incretin in Diabetes) בו נכללו נבדקים עם סוכרת וגורמי סיכון למחלה קרדיווסקולרית או מחלה קרדיווסקולרית פעילה שלהם מופע חדש של מיקרואלבומינוריאה.
עוד בעניין דומה
במחקר מגשש זה בוצע ניתוח המשך ובו החוקרים בחנו תוצאים המקושרים לתפקוד כלייתי, למעט מיקרואלבומינוריאה חדשה, בקרב המשתתפים במחקר REWIND.
בניתוח לפי intention-to-treat בו נכללו נבדקים ממחקר REWIND (n=4,949 מטופלים עם DU,יn=4,952 בקבוצת אינבו), החוקרים בחנו את הזמן עד היארעות של תוצא משולב המקושר לתפקוד כלייתי (דרדור מתמשך בקצב סינון גלומרולרי משוער [estimated Glomerular Filtration Rate - eGFR] בשיעור של 40% ומעלה לפי המשוואה של Chronic Kidney Disease Epidemiology Collaboration 2009, אי ספיקת כליות סופנית או תמותה המקושרת למחלת כליה) ושיפוע eGFR שנתי ממוצע.
ניתוח הנתונים בוצע באופן כללי ובריבוד לפי תת קבוצות אשר הוגדרו לפי ערכי בסיס של יחס אלבומין לקריאטנין בשתן (Urinary Albumin-to-Creatinine Ratio - UACR; מתחת ל-30 או 30 מ"ג/ג' ומעלה) ו-eGFR (מתחת ל-60 או 60 מ"ל/דקה/1.73מ2 ומעלה).
תוצאות המחקר הדגימו כי תוצא משולב של אירועים המקושרים לתפקוד כלייתי אירע בתדירות נמוכה יותר בנבדקים שטופלו עם DU בהשוואה לאלה שנטלו אינבו (יחס סיכונים של 0.75, רווח בר-סמך של 95%, 0.62-0.92; p=0.004), ללא עדות להשפעה שונה של טיפול עם DU בריבוד לקבוצות על פי ערכי UACR או eGFR.
הידרדרות מתמשכת ב-eGFR בשיעור של 40% ומעלה אירעה בתדירות נמוכה יותר בנבדקים שטופלו עם DU בהשוואה לאלה שנטלו אינבו (יחס סיכונים של 0.72, רווח בר-סמך של 95%, 0.58-0.88; p=0.002). הירידה השנתית הממוצעת בשיפוע של eGFR היתה קטנה יותר בנבדקים שטופלו עם DU בהשוואה לאללה שנטלו אינבו (-1.37 לעומת -1.56 מ"ל/דקה/1.73מ2/שנה; p<0.001), ממצאים אלה נותרו זהים עבור כלל תתי-הקבוצות.
מסקנת החוקרים היתה כי הירידה המשוערת, בשיעור של 25%, בסיכון לתוצאים המקושרים לתפקוד כלייתי עבור נבדקים עם סוכרת סוג 2 הנוטלים DU, מדגישה את הפוטנציאל של הטיפול להפחית או לעכב התפתחות של מחלת כליות סוכרתית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות