הראיות התומכות בעלייה בסיכון להתפתחות דמנציה בקרב נבדקים עם סוכרת סוג 2 הזקוקים לטיפול עם אינסולין מעורפלות על ידי חומרת המחלה וההתוויה לטיפול. במחקר זה החוקרים ביצעו הערכה חוזרת של הקשר בין טיפול עם אינסולין עבור נבדקים עם סוכרת סוג 2 לבין ההתפתחות של דמנציה, עם התחשבות במערפלים האפשריים.
עוד בעניין דומה
בעזרת מידע מנהלתי ממערכת הבריאות של קולומביה הבריטית שבקנדה, החוקרים זיהו נבדקים שאובחנו עם סוכרת סוג 2 בין השנים 1998-2016. לצורך תקנון עבור חומרת הסוכרת, החוקרים השוו בין נבדקים שהחלו לאחרונה טיפול עם אינסולין לבין נבדקים שהחלו לאחרונה טיפול שאיננו אינסולין. שתי קבוצות אלו נכללו בעוקבה מוגבלת של נבדקים שטופלו קודם עם שתי תרופות לסוכרת שאינן אינסולין.
בנוסף, החוקרים תקננו עבור מערפלים בעזרת תקנון רב-משתני שגרתי והסתברות הפוכה לשקלול הטיפול (Inverse Probability of Treatment Weighting - IPTW) מבוססת על אלגוריתם עבור ציוני נטייה במימדים גבוהים. יחסי הסיכונים להתפתחות של דמנציה הוערכו בעזרת מודל מסוים לסיכון עם תמותה כסיכון מתחרה.
בעוקבת ההשוואה האנטילית נכללו 7,863 נבדקים המטופלים עם אינסולין, לעומת 25,230 בעוקבת מקרי הביקורת. תוצאות המחקר הדגימו כי בבסיס, לנבדקים שטופלו עם אינסולין היתה סבירות גבוהה יותר להימצאות סמנים לבריאות ירודה.
סך של 78 מקרים של דמנציה אירעו במהלך תקופת מעקב חציונית של 3.9 (טווח בין-רבעוני של 5.9) שנים עבור נבדקים המטופלים עם אינסולין לעומת 179 מקרים על פני 4.6 (טווח בין רבעוני של 4.4) שנים עבור נבדקים שלא טופלו עם אינסולין. יחס הסיכונים להתפתחות של דמנציה בחולים שטופלו עם אינסולין, בהשוואה לאלה שלא טופלו עם אינסולין, עמד על 2.68 (רווח בר-סמך של 95%, 1.29-2.2) לפני תקנון ו-1.39 (רווח בר-סמך של 95%, 1.05-1.86) לאחר תקנון רב-משתני. לאחר ביצוע IPTW הודגם יחס סיכונים, מתון עוד יותר, של 1.14 (רווח בר-סמך של 95%, 0.81-1.6).
מסקנת החוקרים היתה כי בקרב נבדקים עם סוכרת סוג 2 שטופלו בעבר בשתי תרופות לאיזון סוכרת, שאינן אינסולין, לא נמצא קשר בין שימוש באינסולין לבין היארעות דמנציה מכל סיבה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות