תסמינים של לחץ תוך-גולגולתי מוגבר (intracranial pressure – ICP) בגליומה חוזרת בדרגה גבוהה (high-grade glioma – HGG) מצריכים בדרך כלל טיפול עם קורטיקוסטרואידים שלעתים קרובות גורמים לרעילות עם השפעות משתנות על תסמיני ICP. אצטזולמיד נמצא בשימוש במסגרות קליניות אחרות (לא סרטניות) על מנת להפחית ICP.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר פאזה II, אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת BMJ Supportive and Palliative Care, ביקשו החוקרים לבחון האם תוספת של אצטזולמיד במתן פומי מאפשר הפחתת מינון בטוחה של דקסמתזון, בניהול של ICP מוגבר במקרי HGG חוזר.
מחקר זה בוצע במתכונת מחקר מבוקר-פלצבו, כפול- סמיות וכלל נבדקים עם HGG חוזרת אשר טופלו עם דקסמתזון, תוך העלאת מינון או תלות בטיפול. מטופלים אשר קיבלו בעבר bevacizumab הוצאו מהמחקר.
30 נבדקים (גיל ממוצע: 58 שנים) משבעה אתרי טיפול באוסטרליה הוקצו באקראי (1:1) לקבלת טיפול עם אצטזולמיד (N=15) או אינבו (N=15) למשך 8 שבועות. נעשה שימוש בפרוטוקולים סטנדרטיים למינון דקסמתזון, עם הורדת מינון מתוכננת מהיום החמישי לאחר ייצוב תסמיני ICP. התוצא העיקרי של מחקר זה היה הפחתת מינון דקסמתזון וייצוב המצב התפקודי (לפי מדד Karnofsky Performance Status).
התוצאים המשניים כללו רעילות והיתכנות הטיפול. מינון הבסיס הממוצע עם דקסמתזון עמד על 6.2 מ"ג. זמן הטיפול הממוצע במסגרת המחקר עמד על 38 ימים בקבוצת באינבו ו-31 ימים בקבוצת ההתערבות (אצטזולמיד).
תוצאות המחקר הדגימו כי תשעה משתתפים (30%) השלימו את כל תקופת המחקר (שישה מקבוצת האינבו ושלושה מקבוצת ההתערבות). הפסקת השתתפות במחקר נבעה מתופעות לוואי (n=6, אחד מקבוצת האינבו, וחמישה מקבוצת ההתערבות( או התקדמות המחלה (n=6, שלושה מכל זרוע).
ארבעה משתתפים (13%) (שניים מכל זרוע) היו עם תגובה יציבה לטיפול (stable responders). עשרה משתתפים חוו בסך הכל 13 תופעות לוואי חמורות (זרוע ההתערבות: חמישה משתתפים (33%), שישה אירועים, שניים קשורים). המחקר נסגר מוקדם עקב צבירה לקויה וזמינות גוברת של טיפול עם bevacizumab.
מתוצאות מחקר זה עולה כי הוספת טיפול עם אצטזולמיד אינה מאפשרת הפחתה במינון הטיפול עם דקסמתזון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות