הפרעות קוגניטיביות ארוכות טווח הקשורות לסרטן הן אחת מהתלונות העיקריות שדווחו על ידי נשים שהחלימו מסרטן השד. לפיכך, החליטו במחקר זה לבצע סקירה רטרוספקטיבית בה בחנו את ההשפעה של הגברת פעילות גופנית או שימוש בתכניות מבוססות פעילות גופנית על הפרעות אלו.
עוד בעניין דומה
הנשים שהוכללו במחקר עברו טיפול כימותרפי נאו-אדג'וונטי או אדג'וונטי וממתינות או מקבלות טיפול הורמונלי. איסוף הנתונים בוצע על ידי חיפוש במאגרי המידע Pubmed, Embase, Scopus, WOS ו-Cochrane בתקופה בין ינואר 2000 ועד דצמבר 2021.
מתוך 1,129 מאמרים, 20 עמדו בכל הקריטריונים שהוגדרו מראש. רוב מחקרי התצפית שנכללו (90%) היו מחקרי חתך (cross-sectional study), בעוד 72% מהמחקרים הניסויים היו עם בקרת הצלבה או מבוקרי הקצאה אקראית. המחקרים עשו שימוש ב-15 שאלונים ומבחנים נוירופסיכולוגיים ובחמישה שאלונים עצמיים. על אף הגיוון בשיטות ההערכה, רק 27% מהמאמרים שנכללו השתמשו בשיטות שצוינו לעיל.
המשתנה הנפוץ ביותר שנבדק היה כושר גופני בעצימות בינונית, המוגדר כיותר מ-3 METs (יחידה להערכת עוצמת המאמץ, Metabolic equivalents of task) או כמספר הדקות הממוצעות שהושקעו כל יום (≥1,952 ספירות/דקה). משתנה נוסף שנבדק היה תכניות אימון המבוססות על כושר אירובי.
לסיכום, סקירה זו הציגה ראיות צנועות אך מבטיחות בנוגע לפוטנציאל ההשפעה של כושר גופני על בריאות המוח בקרב נשים המחלימות מסרטן השד. יתרה מכך, הממצאים הדגישו את הצורך במתודולוגיה אחידה לבחינת ההשפעה של כושר גופני בתוך המרחב הקליני.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות