לא ברור מהו תפקידו של התימוס במבוגרים, והסרה שגרתית של התימוס מבוצעת במגוון פעולות ניתוחיות. החוקרים משערים כי במבוגרים, התימוס נצרך לצורך שימור תפקוד של מערכת החיסון ותחזוקה של הבריאות הכללית של הגוף.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר זה החוקרים העריכו סיכון לתמותה, תחלואה בסרטן ותחלואה במחלות אוטואימוניות בקרב מבוגרים שעברו כריתת תימוס בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת מצומדת על פי תנאים דמוגרפיים אשר עברו ניתוח לב-חזה ללא הסרת תימוס. החוקרים השוו גם רמות בפלסמה של ציטוקינים והיקף ייצור תאי-T בין קבוצות המחקר.
לאחר הוצאה, 1,420 נבדקים שעברו כריתת תימוס ו-6,021 מקרי ביקורת נכללו במחקר. עבור 1,146 נבדקים שעברו כריתת תימוס נמצאו מקרי ביקורת מצומדים אשר נכללו בעוקבה העיקרית.
תוצאות המחקר הדגימו כי חמש שנים לאחר הניתוח שיעורי התמותה הכוללת היו גבוהים יותר בקבוצת המטופלים שעברו כריתת תימוס בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת (8.1% לעומת 2.8%, סיכון יחסי של 2.9, רווח בר-סמך של 95%, 1.7-4.8) כמו גם הסיכון לחלות בסרטן (7.4% לעומת 3.7%, סיכון יחסי של 2, רווח בר-סמך של 95%, 1.3-3.2).
למרות שהסיכון להתפתחות מחלה אוטואימונית לא היה שונה באופן מהותי בין קבוצות המחקר (סיכון יחסי של 1.1, רווח בר-סמך של 95%, 0.8-1.4), כאשר הוצאו מטופלים עם מחלה אוטואימונית, סרטן או זיהום מקדימים, נמצא הבדל מובהק בין קבוצות המחקר (12.3% לעומת 7.9%, סיכון יחסי של 1.5, רווח בר-סמך של 95%, 1.02-2.2).
בניתוח נתונים על אודות נבדקים עם משך מעקב ארוך מחמש שנים (עם וללא מקרי ביקורת מצומדים), שיעורי התמותה הכוללת היו גבוהים יותר בנבדקים שעברו כריתת תימוס בהשוואה לאוכלוסיה הכללית בארה"ב (9% לעומת 5.2%) וכן שיעורי תמותה המקושרים לסרטן (2.3% לעומת 1.5%).
בתת קבוצה של נבדקים בהם מדדו את נפח הייצור של תאי T ואת ריכוז הציטוקינים בסרום (22 בקבוצת הנבדקים שעברו כריתת תימוס, 19 בקבוצת מקרי הביקורת; משך מעקב חציוני של 14.2 שנים לאחר הניתוח), אלה שעברו כריתת תימוס הדגימו ירידה בייצור של לימפוציטים חדשים מסוג CD4+ ו-CD8+ בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת (ספירת sjTRECי[signal joint T-cell receptor excision circle] של תאי CD4+ ממוצעת של 1,451 לעומת 526 לכל מק"ג של DNAי[p=0.009], ספירת sjTREC של תאי CD8+ ממוצעת של 1,466 לעומת 447 לכל מק"ג של DNAי[p<0.001]) ורמות גבוהות יותר של ציטוקינים דלקתיים בדם.
מסקנת החוקרים היתה כי התמותה הכוללת והסיכון להתפתחות סרטן היו גבוהים יותר בנבדקים שעברו כריתת תימוס, בהשוואה לקבוצת מקרי ביקורת. כמו כן נמצא כי כריתת תימוס מקושרת לעלייה בסיכון להתפתחות מחלות אוטואימוניות, כאשר הוצאו מהמחקר מטופלים עם זיהום, סרטן ומחלה אוטואימונית קיימים לפני הניתוח.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות