זיהומים פטרייתיים באזור התותב המפרקי (PJIs: periprosthetic joint infections) הם נדירים, וקיים אתגר רב בכל הנוגע לאבחנה ולטיפול במצבים הללו. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Bone & Joint Journal מטרת החוקרים היתה לבדוק את תוצאיהם הקליניים של חולים אשר אובחנו עם PJI פטרייתי וטופלו בעקבות כך באמצעות two-stage exchange knee arthroplasty בשילוב טיפול אנטי-פטרייתי ממושך.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים סרקו את מסד נתוני הארתרופלסטיה אשר בוצעו במוסדם וזיהו 41 מטופלים שסבלו מ-PJIs פטרייתי וטופלו עם two-stage exchange arthroplasty לאחר שעברו ארתרופלסטיה מלאה וראשונית של הברך (TKA: total knee arthroplasty) מהתקופה שבין ינואר 2001 לדצמבר 2020, והשוו אותם לאלה שאובחנו עם PJI שאינו פטרייתי במהלך אותה התקופה.
לאחר התאמת ציוני נטייה על בסיס גיל, מין, BMI, ציון ה-American Society of Anesthesiologists וה-Charlson Comorbidity Index,י40 מטופלים מכל קבוצה הותאמו בהצלחה. החוקרים ערכו אנליזה על הטיפול הכירורגי והאנטימיקרוביאלי, על מאפייניהם הדמוגרפיים והקליניים של המטופלים, זיהומים חוזרים, שיעורי השרידות וגורמי סיכון רלוונטיים אשר השפיעו על שרידות המפרק.
הצלחה טיפולית הוגדרה על ידי החוקרים כארתרופלסטיה עם תפקוד מיטבי, ללא סימני PJI וללא דיכוי אנטי-מיקרוביאלי, לאחר תקופת מעקב מינימלית של שנתיים ממועד ההשתלה החוזרת.
מתוצאות החוקרים עולה כי קבוצת ה-PJI הפטרייתי הראתה שיעורים גרועים יותר באופן מובהק של הצלחה טיפולית במועד המעקב הסופי, וזאת בהשוואה לקבוצת ה-PJI הלא-פטרייתי (65.0% (26/40) לעומת 85.0% (34/40); p <0.001). כמו כן, התקופה הממוצעת ללא תותב היתה ארוכה יותר בקבוצת ה- PJI הפטרייתי לעומת קבוצת PJI הלא פטרייתי (6.7 שבועות (סטיית תקן 5.8) לעומת 4.1 שבועות (סטיית תקן 2.5); p = 0.020).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי שיעורי השרידות ללא הדבקה חוזרת היו גרועים יותר בקבוצת ה-PJI הפטרייתי [(לאחר שנה אחת, 83.4%; רווח בר-סמך של 95% 64.1 עד 92.9); (לאחר שנתיים, 76.4%; רווח בר-סמך של 95%, 52.4 עד 89.4)] בהשוואה לקבוצת ה-PJI שאינו פטרייתי [(לאחר שנה אחת 97.4%, רווח בר-סמך של 95%, 82.7 עד 99.6); (לאחר שנתיים, 90.3%, רווח בר-סמך של 95%, 72.2 עד 96.9)], אך ההבדלים לא היו מובהקים (p = 0.270).
אנליזת רגרסיית הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס זיהתה את משך התקופה ללא תותב כגורם סיכון פוטנציאלי לכישלון (יחס הסיכונים 1.128; רווח בר-סמך של 95%, 1.003 עד 1.268; p = 0.043).
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי לטיפול ב-PJIs פטרייתי היו שיעורי הצלחה נמוכים יותר בהשוואה לטיפול ב-PJIs שאינם פטרייתיים, וזאת על אף ביצוע של רוויזיה דו-שלבית ומתן טיפול אנטי פטרייתי מתאים. החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם מדגישים את הצורך בהמשך פיתוחם של טיפולים ל-PJIs פטרייתיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות