במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The American Journal of Cardiology החוקרים ביקשו להשוות את הבטיחות והיעילות של אבלציה בצנתר לעומת תרופות אנטי-אריתמיות (AADs) כקו טיפול ראשון בחולי פרפור פרוזדורים (AF) שלא עברו טיפול קודם.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי מידע דיגיטליים כדי לזהות מחקרים מבוקרים אקראיים רלוונטיים. השכיחות של AF חוזר, אירועים קרדיווסקולריים גדולים ומרכיביו (מוות מכל סיבה, שבץ לא מאג'ורי ודימום) הושוו באמצעות שיטת DerSimonian ו-Lird תחת מודל ההשפעות האקראיות כדי לחשב יחס סיכון לא מותאם עם רווחי סמך של 95%.
בשישה מחקרים מבוקרים אקראיים נכללו סך של 1,120 חולים (574 עברו אבלציה ו-549 עברו AAD). תוצאות המחקר הדגימו כי במשך מעקב חציוני של שנה, הסיכון להישנות AF (יחס סיכונים 0.54, רווח בר סמך0.39 עד 0.75) היה נמוך משמעותית בחולים שקיבלו אבלציה מאשר בחולים שקיבל טיפול תרופתי.
עם זאת, היה סיכון דומה לאירועים קרדיווסקולריים חמורים (יחס סיכונים 2.65, רווח בר סמך 0.61 עד 11.46), נקודת סיום של תופעה לא-רצויה שהוגדרה במחקר (יחס סיכונים 0.71, רווח בר סמך 0.28 עד 1.80), שבץ (יחס סיכונים 2.42, רווח בר סמך 0.22 עד 26.51), תמותה מכל סיבה (יחס סיכונים 1.98, רווח בר סמך 0.28 עד 13.90), וכשל בהליך/ טיפול תרופתי (יחס סיכונים 2.65, רווח בר סמך 0.61 עד 11.46) בשני הטיפולים.
החוקרים סיכמו כי טיפול עם אבלציה בחולים המתייצגים עם AF ללא טיפול בעבר גורמת לירידה בסיכון להישנות של AF ללא עלייה קשורה בתופעות לוואי משמעותיות, שבץ ותמותה, בהשוואה ל-AADs.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות