לאחרונה, פורסמו בכתב העת Palliative Care and Social Practice ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך מגמות אורך במקום המוות בתוך האוכלוסיה השוודית הבוגרת בין השנים 2013-2019 ולבחון קשרים פוטנציאליים בין מקום המוות לגורמים אינדיבידואליים, גיאוגרפיים וסוציואקונומיים, קיבולת בית חולים וניצול שירותי בריאות.
עוד בעניין דומה
במחקר הוכללו כל הנפטרים בני ⩾18 עם מקום מוות רשום (599,137 חולים). הנתונים נאספו ממרשם המטופלים והנתונים הציבוריים ומהרישום הלאומי לטיפול פליאטיבי. מגמות וקשרים בין מקום המוות למשתנים נלווים נחקרו על ידי ניתוחי רגרסיה ואינטראקציה לוגיסטית.
תוצאות המחקר הדגימו שבין השנים 2013-2019 עלה מספר מקרי המוות בבית ב-1.9%, בעוד שמספר מקרי המוות בבתי החולים ירד ב-2.6%.
באוכלוסיית הפרטים הכוללת המתגוררים בבתיהם, מ-2013 עד 2019, הסבירות למוות בבית החולים לעומת מוות בבית ירדה (יחס סיכויים: 0.98, רווח בר סמך 95%: 0.97-0.99).
בתוך האוכלוסיה עם צרכים פליאטיביים פוטנציאליים המתגוררת בבית (78.4%), הסבירות למוות בבתי חולים ירדה באותה מידה, למעט בשטוקהולם ובאזור הצפוני. עם זאת, עבור אנשים המתגוררים בבית אבות, הסבירות למוות בבית חולים לעומת הישארות בבית האבות עד המוות ירדה באופן משמעותי באזור הדרום.
החוקרים הסיקו כי קיימת מגמה של ירידה במקרי מוות בבתי חולים אך עם שינויים בין אזורים. ובכל זאת, בשנת 2019, רק כחמישית מכלל הפרטים מתו בבתיהם. מוצעות התערבויות מוכוונות לבריאות הציבור שמטרתן לחזק את משאבי הטיפול הפליאטיבי בבתי אבות ובטיפול ביתי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות