במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Obesity and Metabolism, החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין שומן בטני ודלקת, תוך התחשבות בתפקידם של גורמים כמו פעילות גופנית, היפראינסולינמיה, היפרגליקמיה, דיסליפידמיה, יתר לחץ דם ומחלות נלוות.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע עם נתונים מהמרכז הדני למחקר אסטרטגי בסוכרת מסוג 2 (DD2) בהשתתפות למעלה מ-9,000 חולים. החוקרים מדדו את היקף המותניים (הערכת שומן בטני) וסמנים דלקתיים (TNF-α,יIL-6 ו-hsCRP) והשתמשו במודל משוואות מבניות כדי לנתח מספר גורמים, תוך התאמת התוצאות לגיל ולמין.
מתוצאות המחקר עלה כי עלייה בסטיית תקן אחת בהיקף המותניים (15 ס"מ) קשורה לעלייה של 22%, 35% ו-46% ב-IL6 (סטיית תקן = 4.4 פיקוגרם/מ"ל), TNF-α (סטיית תקן = 1.5 פיקוגרם/מ"ל) ו-hsCRP (סטיית תקן = 6.9 מ"ג/ליטר), בהתאמה.
היפראינסולינמיה שהוערה על ידי C-פפטיד בצום היתה המתווך המשמעותי ביותר מבחינה כמותית והיוותה 9%-25% מהקשר בין שומן בטני ודלקת בדרגה נמוכה, ואחריה פעילות גופנית נמוכה (5%-7%) ורמות טריגליצרידים גבוהות (2%-6%).
למרות שגורמים כמו תחלואה נלווית משמעותית ורמות המוגלובין מסוכרר גבוהות יותר הגיעו למובהקות סטטיסטית, השפעתם היתה מינימלית (1%-2%).
החוקרים סיכמו כי קיים קשר ברור בין שומן בטני ודלקת בדרגה נמוכה אצל אנשים עם סוכרת סוג 2 שאובחנו לאחרונה. חלק ניכר (20%-40%) מהקשר הזה מתווך על ידי גורמים כמו היפראינסולינמיה, מה שהופך אותו ליעד פוטנציאלי להפחתת דלקת באוכלוסיה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות